הזדמנות

בסיבוב ממתינה הזדמנות לכולם, אבל אין מי שיקח אותה. בסיבוב היא מחכה, מחזיקה ערימת מטבעות, שק של הבטחות ואין מי שישים לב. אתה לוקח את הסיבוב מהר, חותך ושובר, חרקות בלמים נשמעות תחתיך. אתה חושב שלא מילאת מספיק אוויר בגלגלים, אבל זו למעשה ההזדמנות שצועקת לך: "חכה חבר, שכחת לקחת את ההבטחות שלי, את הברכות שלי, את שלל האפשרויות שאני מחזיקה כאן עבורך". אבל אתה כבר המשכת הלאה, והנה מולך הפיצריה שלעולם לא תאכל בה כי היא זולה וגרועה, וכבר אתה צריך לעבור נתיב כי איזה אידיוט שוב חנה בחניה כפולה, ממש כמו שעשית אתמול לאיזה ממהר אחר שחתך מהר את הסיבוב ולא שם לב להזדמנות שצעקה לו. בסופו של כל יום תוכל לפגוש את ההזדמנות צועדת בחזרה לביתה. היא סוחבת תיק שמוט ומבטה עייף. שיערה הארוך מהמם והוא מסתיר את עיניה הכבויות. איש לא רצה ממנה דבר היום ויש לה כל כך הרבה לתת. גם אם לרגע יתעורר בך איזה רגש של חמלה ותרצה לשאול אותה, "היי יפה, מה קרה?" היא לא תענה לך. היא תושיט לך את התיק שעל גבה ותציע לך לקחת את שיש לה להציע. אתה לא תבין, ותלך. אחרי הכול, עוד מטורפת שמציעה למישהו דברים בחשכה. מכאלו תמיד הזהירו אותך. 'אל תתקרב אליהן בן', תשמע את קולה של אמך בראשך, 'אלו לא מציעות לך דבר מלבד אכזבה מרה'. כך תשוב אל ביתה שמעבר לסיבוב ההזדמנות ותעלם לבלי שוב. גם אתה תפנה לביתך, תכנס לדירה החשוכה והריקה, וכאשר תזחל לאיטך למיטה תדע שויתרת על הזדמנות שניקרת בדרכך ולא תשוב עוד כדוגמתה.
ישנם ימים שתצא בהם מהבית ותצא לעיסוקיך. תפנה לעשות לביתך, לעצמך ואהוביך. לעיתים ברגעים אלו אתה תתקל שוב בהזדמנות. היא לא תחכה לך בסיבוב, אלא במקום העבודה. היא לא תהיה האישה היפה עוצרת הנשימה שחלפה על פניך ברחוב ולא העזת לגשת, אלא גבר עם מבט אלים שישרה עליך תחושה עמוקה של חוסר אמון. אתה תביט בו והוא יזכיר לך את כל הדברים שברחת מהם לאורך חייך. הוא יעלה בך הדים של מצהלות נעורים הגוועות לאיטן בדמדומים הארוכים שבין הנערות לבגרות. הוא יזכיר לך את הרגע שבו אביב נעוריך תם והקיץ הארוך של בגרותך התחיל, כשהשמש החלה לסנוור והרגשת את הקמטים נוצרים לאיטם באפידרמיס העליון שסביב עיניך, עת צמצמת אותן מול האור הבוהק של כל האפשרויות הגלומות בתחילת הקיץ. הוא יזכיר לך את אותם גברים קשוחים שרדו בך לאורך הדרך, אביך, חבריך, הבריון של הכיתה ושאר בעלי הסמכות שליוו את חייך בצבא, בעבודה ומשרדי הממשלה. אנשים שלעיתים חיבקו, לעיתים התעמרו ותמיד היוו מקור לסמכות בלתי ניתנת לערעור. כל הזכרונות הללו יחדיו יעוררו בך את הצורך להתנגד ולהשליך את ההזדמנות הלאה ממך, להרחיק אותה. "לא כך", תמלמל לעצמך, "לא כך אני רוצה זאת". הוא יקום וילך ואתה תשאר לבדך בעבודה, תבהה בקפה השחור המתערבב לאיטו עם הסוכר, תנשום אותו לקרבך ולא תדע שניחוחו המנחם מסתיר לו הזדמנות נוספת שהלכה.
בלילות על דרינקים על הבר, הלום צ'ייסרים, סביב צחוק שיכורים גלוי לב, תתגלה לך ההזדמנות סביבך בוידוי נוגה. היא תספר לך מילים שירקמו למעשיה ארוכה שחלקה אמת ורובה שקר. אתה תאזין לה רוקמת סביבך את עתידך עת תלגום מהמשקה שבידך. היא תעמוד לפניך, עיניים בוהקות, שפתיים שלוחות, ערום ועריה, שדיים נכונו, מתבוססת מולך באלכוהול ואתה תאזין לה עוד ועוד. אך ככל שהמילים יימשכו, המשקאות יילגמו, הצ'ייסרים ישפכו וצחוק השיכורים יהיה רם וגדול, יסגר העולם סביבך ויסתובב. בקושי רב תצליח להתרכז בהזדמנות ובמה שהיא אומרת לך, בקושי רב תצליח להבין את שהיא לוחשת לך. אתה תגרר אל מחוץ למקום, תותיר את ההזדמנות מאחוריך, אולי תקיא את שמנע ממך לומר לה שלום, אולי תמצא את עצמך ישן במכונית או מגיע בקושי רב לביתך, זוחל למיטה לבד. בבוקר תשתוקק לכוס מים, לאסלה, לארוחה עתירת פחמימות ושומנים שיעטפו אותך בשמיכה מחבקת, יבנו חומה מגינה שתמנע מכל זכר להזדמנות לבוא. עטוף בושה אתה תעביר את היום ומאוחר יותר כאשר הכאב ההולם בראשך ידעך, תזכר שהייתה הזדמנות כלשהי מולך ולא עשית דבר.
אך הייתה את הפעם ההיא שהבנת שהיא מולך. היא עמדה שם, ברגע שלא ציפית, ולפתע העולם היה בהיר וברור. נדמה היה לך שכל חייך חיכית לרגע הזה. התעלמת מכל הקולות שאמרו לך – 'אל, אל תיגש אליה'. הצלחת להדחיק את השדים שהופיעו לאורך חייך, השדים שטיפחת במשך שנים באהבה רבה והם הזינו את פחדיך ואת חששותיך. שדים שבנו את כל המנגנונים שהגנו עליך מכל רע ושמרו עליך היטב מאחור במירוץ הגדול של החיים. באקט של אלימות מחושבת שלחת את זרועך קדימה, אחזת בהזדמנות ואנסת אותה לצרכיך. לא הבטת מה יש לה להציע, לא שקלת את הדברים וגם לא היה לך איכפת. רצית להראות לכל הסיוטים המלווים אותך שאתה יכול עליהם. היית באותו רגע נתון כל הגיבורים שגדלת עליהם – הגנרל, הלוחם, האביר, בן הטוחן האמיץ והמלך. כולם התגלמו בך ועזרו לך לגמור אומר בהזדמנות הזו. מאוחר יותר, בדמדומי הקיץ אמרת לעצמך וליקרים לך, שבע רצון ומחייך "לא יודע מה עבר עלי, כאילו הייתי חיה בתקופה ההיא. כלום לא יכול היה לעצור אותי". הם יחשבו שאתה מנפח, שאתה סתם מספר מעשיה, אבל באמת היית כזו. בפעם היחידה בחייך לא חששת, לא פחדת ותקפת. כל חייך פחדת מהרגע הזה והנה כשהוא הגיע נותרת שיכור כוח, שבע רצון ובעיקר אלים. אך גופתה של ההזדמנות מונחת תמיד לצידך ובצילך, וככל שהשמש תאיר את חייך, צילה של ההזדמנות יפיל חיתתו על מי שיבואו אחריך. אמנם לעזאזל, אתה לקחת אותה כי היא הייתה שם, אבל היא תמיד נשארה איתך לאחר מכן, הרכיבה את ההצלחות של חייך והפכה לאיטה לסרח עודף, מצחין ובלתי ניתן לעקירה. עבורך היא משענת רכה שנעים לחזור אליה, אך לאלו שבאו אחריך ההזדמנות שלך הפכה לצלקות ושדים, מהם הם יברחו כל חייהם עד אשר תגיע הזדמנות משלהם, לעשות בה מעשה ולנצח את ההזדמנות שלך, יהיה המחיר אשר יהיה