מה נסגר?
by on מרץ.02, 2007, under כתיבה
אני איש של כתיבה. אני אוהב מילים, משפטים, פסקאות. אני נהנה לראות אותם לובשים משמעות חדשה, מוצאים לעצמם כיוון עצמאי בהתאם לצורה שבו אתה מציב אותם. זה הרבה זמן שחיפשתי לעצמי במה להתבטא – במה שלא תהיה חומר מגירה, אלא משהו פומבי שאנשים יוכלו להגיב אליו ולקרוא. מעבר לפועלי האישי כראפר, כתמלילן יוצר ועיתונאי, חיפשתי מקום שבו הכתיבה היוצרת שלי תוכל להתפתח מול עיני הקהל. מי שמעוניין מוזמן לקרוא, להגיב, להסתכל ולראות. אני חושב שכתיבה היא מסע אישי שמטרתו היא פומבית, אולי דרך כתיבה ופרסום מיידי שלה בפלטפורמה של בלוג אישי אני אצליח לקדם את המסע הזה.
קראתי פעם שבמאות ה-17-18 בצרפת היה נהוג שסופרים מפרסמים כל שבוע או כל חודש פרק חדש מספר שלהם בעיתון. פרקים אלו קובצו אחרי תקופה ארוכה לספרים. כך נוצרו כמה מהיצירות הגדולות שגדלתי עליהן – האיש במסכת הברזל ושלושת המוסקטרים, הן דוגמאות טובות. האם היום הדברים שונים? האם בסופו של דבר ההתפתחות של הרשת העולמית, האפשרות האישית של כל אחד לבטא את עצמו בפומבי הופכת את תהליך היצירה לפומבי מאוד. נכנסתי לפני ארבעה חודשים לאתר של קומיקסאית מצוינת בו מעבר לפרסום השלם של עבודותיה היא פרסמה סקיצות ללא הפסקה. מצאתי את עצמי קורא ארוכות על תהליך היצירה והלבטים האישיים. הרגשתי שאיכפת לי ממה שהיא עושה, שאני מכבד אותה כי אני מבין את הקושי שלה כיוצרת. מצאתי עצמי מהרהר רבות באופי האמור של החשיפה. אנחנו תמיד חושבים שיצירה היא דבר קסום ומיסטי, מלא בלבטים אישיים וקשים. אבל בסופו של יום מדובר בעבודה קשה והתמסרות למשהו שאתה אוהב וטוב בו. ברוכים הבאים למסע שלי.
כל טוב,
דוויק
תגובות אחרונות