Road Marks – סימני דרך

106fm – קול הקמפוס – פרסומים – רדיו.

מחר אני מתראיין לתכנית הרדיו "כבשה שחורה" ב-106 על הקשר בין היפ הופ, אינטרנט ושיווק מוסיקה באופן עצמאי בימינו אנו.

די.ג'יי ואדים הוא אחד הדי.ג'יים הראשונים שהתחלתי לשמוע כשהתחלתי לחפור ב-Turntablism. כמתבגר שמעתי בעיקר סבנטיז רוק ושאר מוסיקה ביזארית, אבל קצת היפ הופ. רק לקראת גיל 18-19 התחלתי לשמוע יותר היפ הופ, שהוא לא האוסף היפ הופ הוריי. אחד האלבומים הראשונים שנתקלתי בהם היה של די.ג'יי ואדים. אז כשארי, העורך לילה, הציע לי לראיין אותו קפצתי על ההזדמנות. הבעייה היחידה היא שזה ממש ראיון קצר, לא ארוך – אבל זה מה שהפורמט של טיימאאוט מאפשר. אגב, הראיון הוא לקראת מסיבה בבלוק עם ואדים שתתקיים ב-17.4.09.

אגב באותו גיליון גיבשתי את רשימת 100 המשפיעים על תעשיית המוסיקה בישראל. שינו לי את הרשימה קלות, אבל בעיקרה היא נשארה זהה. פרוייקט כיפי, בכבוד שלי.

ולראיון:

יש מי שמגיעים לישראל פעם אחת ויש מי שמעדיפים לחזור אליה כמה פעמים. די.ג'יי ואדים, הבחור הרוסי של נינג'הטיון בעבר ו-BBE כיום, מגיע לבלוק לעוד אחד מערבי הקונספט של המועדון, הפעם – ערב המוקדש כולו לתחיית הפ'אנק ויתייצבו בו שמות מכובדים בעשייה כסקול מאסטר, ה-Smilan Brothers הרכב על המורכב מיוצאי להקות התפוחים, זבולון דאב סיסטם והודסקא אקספלוסיב ויוגו. לישראל מגיע ואדים בהזמנת חברו, המוסיקאי, דודו בלילטי מלהקת Sound Of The Ground. בלילטי וואדים שיתפו בעבר פעולה בהקלטות שונות, ובערב עצמו ינגנו במשותף, זה על כלי ההקשה וזה על העמדה. ואדים אף יקליט לאלבום להקתו של בלילטי.

די.ג'יי ואדים נחשב לאחד היוצרים העסוקים ביותר בתחום התקלוט, כשהוא מופיע מעל ל-100 פעמים בשנה. את הקריירה שלו החל עמוק בשנות ה-90 והיא הובילה לזינוק מטאורי כמי שעושה סוג של ג'אז פטיפוני עתיר גרוב ונשמה. הוא עצמו לא חשש מעולם להופיע עם להקות חיות ופעמים רבות הופיע לצד שמות ענק כ-Pharcyde, ה-Roots ורבים וטובים אחרים. ואדים הוא שדרן רדיו, בעברו בעל לייבל ובכלל איש רב פעלים. סיבה במספיק טובה לראיין אותו קצת על מוסיקה והעשייה שלו.

DJ Vadim - Press Photos

זו איננה הפעם הראשונה שלך בישראל, מדוע אתה שב וחוזר לכאן? איך אתה מוצא את הקהל המקומי? יש טעם ייחודי בבחירת השירים שלך בסטים?

אני מגיע כי מזמינים אותי, בגלל שזה כיף והקהל כאן נותן כבוד והערכה. אני לא יודע מה זה סט שמכוון לטעם מקומי, אבל להיות די.גיי זה למעשה לפסוע על קו עדין בין להגיש לקהל לבין לקחת אותם למסע של תענוגות מוסיקליים חדשים. אני משתדל לשמור עין אחת על הרחבה, בזמן שהמוח שלי טס אחרי שיט חדש, מנסה לגרום למסיבה לזוז ולייצר חוויית כיף ייחודית.

אתה חושב שהפ'אנק והסול עושים קאמבק רצחני? יש לך העדפות מסוימות בתחום?

אני חושב שאם אין לך שום פ'אנק וסול במוסיקה, אז אין לך כלום. פ'אנק וסול הם עמוד השדרה של המוסיקה המודרנית והם היסודות שאני עומד עליהם. אז כן, אני אוהב לנגן אותם, אבל תמיד אני משלב דברים מודרניים יותר, והפקות שלי.

אגב הפקות שלך, אתה עזבת את Ninja Tune וחתמת ב-BBE שמתמחה יותר בדיפ פ'אנק. למה בכלל צריך לייבלים היום?

קודם כל, כן. יש לי אלבום חדש שיצא ב-BBE במאי. אני החלפתי את הלייבל בשביל לנסות לעשות דברים קצת אחרת בקריירה שלי. זה קל להיות מזוהה רק כאמן של Ninja Tune ואני לא רציתי את זה. אני יותר גדול מהייעוד הזה. מוסיקה היא לא, ואולי אני צריך להגיד לא צריכה להיות, ענין של הלייבלים והרפרטוארים שלהם. אלא הבעת אינדיווידואליסטית. זה מה שאתה עושה. השירים שאתה יוצר. האלבום החדש שלי יהיה לו סאונד חדש, והוא יהיה צעד קדימה מהאלבום האחרון שהוצאתי. הוא משלב בו פ'אנק וסול, היפ הופ ורגאיי וגם נגיעות של אלקטרוניקה ושירה שלי שהקלטתי.

Hidden Tresasure – DJ Vadim

את הערב תפתחה להקה חיה, וגם במהלך הסט שלך ינגן בלילטי פרקשן לייב. מה אתה חושב על השילוב הזה? איך זה יהיה מבחינתך? בכלל אתה גם הולך להקליט בארץ עם Sound Of The Ground, עבורך זה שונה להיות אמן אולפן מאשר אמן לייב?

אני אוהב לנגן עם מוסיקאים, זה כיף גדול. אני אוהב את הניסוי, לגלות דברים חדשים. זה שומר אותי על הרגליים מבחינה מוסיקלית. אבל לנגן ולהפיק הם צדדים שונים לאותו הסיפור, והם משלימים זה את זה. לנגן חי נותן לי הזדמנות לנסות דברים חדשים. לראות מה עובד ומזה להזין את ההפקות שלי. לגבי העבודה עם חבר'ה בארץ, אין לי מושג. אני אוהב לעבוד עם אנשים בגלל הרמה המוסיקלית שלהם, לא בגל הרקע הדתי או האתני שלהם. אני נפגש עם הרבה אנשים אבל אני לא שואל אם מישהו הוא יהודי או לא… מוסיקה פשוט לא עובדת בשבילי ככה.

http://digital.timeout.co.il/activemagazine/welcome/timeout_336-7.asp