המדען הראשי למשרד החינוך: I

http://www.haaretz.com/hasite/spages/1151211.html

מדען הראשי החדש של משרד החינוך, ד"ר גבי אביטל, תקף בשבוע שעבר את ההסכמה המדעית הרחבה בדבר הקשר בין פעילות האדם לשינויי האקלים, ואמר כי "אם ימשיכו לכתוב בספרי הלימוד שכדור הארץ מתחמם בגלל פליטת פחמן דו חמצני – אני אתעקש על כך שזה לא המצב". עוד אמר, כי "אם בספרי הלימוד יכתבו באופן מפורש שמוצא האדם מהקוף – ארצה שהתלמידים ייחשפו לדעות אחרות ויתמודדו אתן. יש הרבה אנשים שלא חושבים שתורת האבולוציה היא נכונה". בתוקף תפקידו, משפיע אביטל על פעולות משרד החינוך ובתי הספר בנושא איכות הסביבה.

רוצים לכתוב לו כמה מילים? רציתם לדעת איזה מדען הוא?

http://www.likudshelanu.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1904

Joseph Campbell

"We have not even to risk the adventure alone, for the heroes of all time have gone before us – the labyrinth is thoroughly known. We have only to follow the thread of the hero path, and where we had thought to find an abomination, we shall find a god; where we had thought to slay another, we shall slay ourselves; where we had thought to travel outward, we shall come to the center of our own existence. And where we had thought to be alone, we shall be with all the world." Joseph Campbell

שווה לתפוס צפייה בסדרה על המיתוסים של ג'וזף קמפבל. הוא ההוגה המרכזי שאני מתעסק בו בתזה שלי, ולמען האמת אני מוצא את הגישה שלו מרעננת וממלאת בהשראה. קמפבל טען כי מיתוסים ממלאים תפקיד חברתי ופסיכולוגי חשוב, ודרך הגיבורים שבהם אנו למעשה לומדים על החיים שלנו והמציאות שבה אנו מתקיימים.

בפרק הבא הוא מסביר פחות או יותר מה הקטע של גיבור והמסע שלו.

זה הזמן שלנו

אחרי המתנה מורטת עצבים ניצח ברק אובמה. אפשר להשתפך מכאן ועד מחר על ההישג, על היום ועל הרגע – אבל זו לא דרכנו. אנו יושבי ארץ המורגלים בעשייה. אנו מורגלים במבט מישיר קדימה וחוצפה עזה המובילה אותנו לאפטיות וזלזול. הנצחון של אובמה שייך למי שהתנערו מהציניות, מהאפטיות והזלזול. הוא שייך למי שבחרו לקום על רגליהם ולעשות מעשה. הוא שייך לאנשים ששמו את ידם בכפם של אחרים ורצו יחדיו במעלה הגבעה. למי שאמרו שיומם שייך להם, שהמדינה שלהם שייכת להם והם החליטו לעשות משהו. אלו היו מעשים קטנים, אנשים רגילים שעשו זאת לאפשרי. אלו היו דולר לדולר, תרומות קטנות. אלו היו אנשים שהחליטו לזנוח את הרגלי החיים שלהם ולהאמין במשהו קצת אחר שיהיה אפשרי.

אין לנו אלא להביט בכמיהה ולשאול לא מתי אצלנו אלא איך אצלנו. איך אנו נרים את עצמנו מתהום שאנו נמצאים בה ונחליט שהגיעה העת. הגיעה העת להגדיר את האחריות האזרחית שלנו, את המשמעות של תעודת הזהות הכחולה. להניף אותה למעלה ולדרוש שוויון בחובות ובזכויות. לדרוש את שלטון החוק וההגינות, את הצדק החברתי והערכים שנזנחו. אנו צריכים לתת יד אחד לשני ולקרוא ביחד למנהיגים שלנו לקחת אחריות. אולי אנחנו בכלל צריכים לבחור מתוכנו את המנהיגים הראויים ולא לפחד. עלינו לזנוח את האפטיות ותחושת היאוש הכללית, הויתור המוקדם שכולנו לוקים בו ולקרוא בקול "זה הזמן שלנו".

זה הזמן שלנו לקחת אחריות. להושיט יד לכל אותם אחרים שדחינו במשך שנים ולהציע להם לשנות איתנו. זה הזמן להציע מסר אחר, שפה אחרת וסגנון אחר. זה הזמן להיות פעילים ולתרום מזמננו ומרצנו. מה זה ידרוש מאיתנו בסך הכול? הקרבה של מה? של זמן שבו יכולנו לעשות לביתנו? לעשות עוד קצת שקלים שיתחברו יום אחד להון קטן? האם זה מה שישנה את עולמנו וחיינו? הבנאליות של המעשה החברתי היא מה שמרתיעה אותנו. מרתיע אותנו שאולי נהיה אנשים אחרים שזנחו את דרכם הטובה ושכחו את העולם ממנו הם באו. אנו לא נהיה כאלו לעולם אם נחליט שלא. אנו צריכים לפעול יחדיו ולהזכיר באופן מתמיד אחד לשני – יש לנו דרך אחרת.

ממה יש לנו לפחד? משינוי פני דמותה של מדינה? הרי איננו מכירים אותה כבר. זו לא המדינה שנולדנו בה. כל יום גורר כותרות אחרות שמפילות אותנו לברכיים. כל יום גורר אחריו העדר אמונה – מי אתם האנשים המובילים אותנו? איך הגעתם לשם? אין לתמוה על שאלות מסוג זה. האחריות היא כולה שלנו. אנחנו עשינו זאת בזכות השתיקה שלנו, בזכות העדר הרצון שלנו לקחת אחריות. זה הזמן שלנו לבחור את הדרך. שום רע לא יצא מזה. על כן אני יודע שאני הולך לשים את ידי בכפם של אחרים ולגרור אותם איתי מעלה. לפעול ולעשות למען שינוי פני הדור, המדינה והאומה. מי יבוא איתי? מי יקח את דרכו מלאת החוצפה והעשייה, יזנח את האפטיות והציניות ויפעל יחדיו למען הזמן שלנו?