למה חשוב להכיר את הנהלים – או איך ניצחתי את גג האסבסט של הבניין לידי

לפני ארבעה חודשים החלטתי שנמאס לי מהמפגע הסביבתי שאני גר לידו. אני גר בשטח עירוני, ואני מאמין שבכל סביבה מצופפת מפגעי סביבה צריכים ללכת כמה שיותר מהר כדי לייצר מרחב מחיה מוגן לתושבים. אסבסט הוא אחת החיות החולות של הקידמה. טיילתי במזרח השנה קצת וכל בית שני הוא עם גג אסבסט. זה חומר בנייה זול, ומדינות עולם שני-שלישי שצריכות לתת מענה מהיר לבניה מעדיפות להשתמש בו. גם בישראל זה קרה, ובמשך כמה שנים טובות השתמשו בו בצורה מסיבית בבניה תעשייתית, חקלאית וגם בפרטית. ראיתי בעבר כתבה חזקה מאוד על מפעל האסבסט בנהריה שיצר תחלואה נוראית של סרטן. סיבי אסבסט, במידה והוא נשבר, משתחררים לאוויר ויכולים לסרטן. גם עשרות שנים אחרי החשיפה. זה מאוד מסוכן.

אי לכך, החלטתי שגג האסבסט של השכנים שלי דורש טיפול. אני הולך לגור בשכונה עוד שנים רבות ולא בא לי שאני, משפחתי וחבריי נחשף למזהם הזה. המבנה שלהם הוא אחד היפים בעיר, מבנה תעשייתי ישן משנות ה-1950 שהוסב למגורים. כמו מבנים תעשייתיים ישנים רבים, גם לו גג אסבסט (כ-150 מ"ר), וכמו רוב התושבים העדפתי להתעלם מהבעיה. המצב השתנה כאשר באחד הימים הסתכלתי מהחלון וראיתי שיש בו פיצוצים שונים וסדקים. אור לגילו של הבניין החלטתי שכנראה לא שיפצו אותו שנים, וכשחשבתי על זה, לא זכרתי שבחמשת השנים שאני גר בשכונה ראיתי אותו מתוחזק. אני מאמין שהבעלים מנסה לצמצם הוצאות כי הוא חושב שהוא ימכור את הנכס בקרוב. בגבעתייים, בה אני גר, העירייה לא ממהרת לאשר תמ"א 38 בהיקפים שמשתלמים ליזמים פינוי/בינוי בתוך העיר, אז בינתיים המבנה עומד לו. עבורי זה מקרה NIMBY קלאסי (Not In My Back Yard). אני לא מעוניין במפגעי זיהום בחצר הבית שלי, בטח לא מולי, בטח לא חומרים מסרטנים.

 

שלב I – לקרוא היטב את החוק

חדור משימה, ישבתי במשך כמה שעות ישבתי וחפרתי בכל החקיקה הרלוונטית לפינוי מפגעי אסבסט. החוק די ברור בנושא ומבהיר שלוח אסבסט שלא נצבע מעת לעת יש לפנות. יש נהלים ברורים של המשרד לאיכות הסביבה. העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לכל מי שמחליט לקחת אחריות היא להבין היטב את החוק והתקנות. זה נותן לך המון כוח כאקטיביסט. זה לקח שלמדתי עוד בימי קמפיין ניצחון 2015 אותו הקמתי וניהלתי. כשאתה מבין את החוק קל לך יותר להתווכח, קל להתכונן למאבקים שלפניך. זה מאפשר לך למצוא את הפרצות ולהבין מה האפשרויות שקיימות עבורך כדי לנצח.

 

שלב II – לפנות לעירייה

הרשות המקומית היא לא תמיד האויב. למען האמת, ברוב המוחלט של המקרים היא בעל ברית חזק ושותפה נהדרת. גבעתיים היא אחת הערים הטובות ביותר לאזרח שיש. יש לה צוות מחויב, מראש עיר שפועל למען התושבים במרץ, סגנית ראש עיר שאמונה על תחום הסביבה ואולי יותר מהכול – יחידת איכות סביבה וקיימות, המנוהלת על ידי אדם מקסים, קשוב ונפלא. הצפתי לראשונה את הסוגיה במפגש תושבים עם ראש העיר. ראש העיר מיד הפנה אותי למנהל היחידה. לאחר מספר שבועות (החיים עצמם עיכבו אותי) כתבתי למנהל היחידה מייל שמפרט את הבעיה, תוך שאני מבהיר כי הגג עשוי אסבסט ואיננו מתוחזק ולא נצבע. הדגשתי במייל את כל הפרות התקנות והחוק השונות הנוגעות למקרה. תזכרו, עובדים ברשות המקומית בני אדם שחיים כמונו באותה עיר. השלטון המקומי הוא המפעל המרשים ביותר לדעתי שיש, הוא מורכב מהמון פרטים שנותנים לילות כימים בכדי לאפשר את החיים של המנגנון האנושי הענק. נימוס, דיאלוג והבעת כבוד הם לדעתי חלק בלתי נפרד מהתנהלות מולה רשות המקומית.
לשמחתי, תוך שבוע הגיע מנהל היחידה אלי הביתה, בדק את הגג של השכן, ואמר לי בו במקום שהוא יזמין מהנדס אסבסט מטעם העירייה לבדוק את העניין. שבוע לאחר מכן הגיע המהנדס, צילם את שצריך והודיע לי שימליץ על פינוי המפגע. כמו כן המליץ כי החלונות הפונים לגג בכל האזור יהיו סגורים מפאת החשש לחלקיקי אסבסט. הודעתי על כך לשכנים שלי בבניין, ובשם השכנות הטובה הודעתי לדיירים בבניין עם האסבסט על כך. אני לא הייתי חייב לתת התראה מראש, וגם שוחחתי עם בעלי הבניין (שיחה מאוד לא נעימה), אבל אני מאמין שזה הדבר ההגון לעשות.

אני אדגיש שהדבר החשוב ביותר שעשיתי בשלב זה הוא לבקש העתק מהדו"ח מהעירייה, למקרה שהסיפור יסתבך. תמיד תדאגו לתעד, לשמור לכם סיכומים ולנהל רישום מסודר של הפעילות. לפעמים לוקח המון זמן עד שרואים תוצאות.

 

שלב III – פולואפ ומעקב

זה החלק המסובך יותר. בגלל שקראתי את החוק ידעתי שאת הצו לפינוי הגג צריכה להוציא הועדה המחוזית של המשרד לאיכות הסביבה. חיפשתי אותם באינטרנט, ולאחר שמצאתי את הרכב הועדה, העברתי העתק של דו"ח המהנדס לחבריה. על המייל כיתבתי גם את העירייה. אולי זה לא היה הצעד הכי נכון שלי, אבל הדבר גרם לנושא להיות מטופל מהר. קיבלתי בקשה מהעירייה לעבוד בצורה מסודרת מולם. למרות שחשבתי שטוב להפעיל לחץ מתון, קיבלתי את הבקשה. אין טעם לייצר מתיחות איפה שיש שותפים מחויבים.

לאחר מכן התחלתי בהליך פולואפ מול העירייה אחת לשבועיים בכדי לראות שהדבר לא יתמוסס. נהלים זה עניין של בירוקרטיה, ולפעמים הדברים יכולים להתקע אצל פקיד או בעל תפקיד כזה או אחר. הפולואפ הוא הכרחי כדי לדאוג למערכת להמשיך לעבוד. אחרי זמן מה, הרגשתי שהדברים נתקעו קצת, וגם הפסיקו לענות לשאלות שלי. בשלב זה פניתי גם ללשכת ראש העיר, וזמן מאוד קצר לאחר מכן קיבלתי תשובה כי העירייה אוספת הצעות מחיר לפינוי הגג, ולהערכתם ותוך חודש פלוס/מינוס המפגע יפונה.

 

מה אפשר ללמוד מכל הסיפור הזה?

א. תלמדו היטב את הנהלים.
ב. תתעדו, תשמרו מסמכים.
ג. אל תהססו לנג'ס, לשלוח שאלות, ולעלות לאט לאט בסולם הדרגות.  לפעמים עדיף להתחיל ממי שאמון על הסוגיה ורק בסוף להפעיל את הדרג הפוליטי.

 

ושתמיד נפנה מפגעים בקלות ומהירות.

להעניש את המזהמות

בשבועות האחרונים אני עסוק בהקמת קואליציה במסגרת "רואים שחור בעיניים" התארגנות אזרחית שהקמתי לפני שנתיים סביב הזיהום בבאר אורה. בזמנו סייענו להגשת תביעה ייצוגית נגד קצא"א. עם הזיהום בנחל אשלים, יצאנו, דני גלבר, שעזרה לי להקים את "רואים שחור בעיניים", ואני בקריאה לעצומה העוסקת בהגשת תביעה ייצוגית נגד רותם אמפרט. מפה לשם החתמנו 5,000 אנשים, הובלנו ליצירת קואליציה של ארגוני סביבה כמו מגמה ירוקה וצלול, ואנחנו נמצאים בעיצומו של מהלך מורכב יותר עליו אפרט בהמשך. מוזמנים לעקוב באתר של "רואים שחור בעיניים" או בפייסבוק. אנחנו יוצאים בפעולות שטח בשבועות הקרובים במטרה להחמיר את האכיפה, הפיקוח והענישה על חברות מזהמות.

את הדברים הבאים כתבתי בעבור אתר "רואים שחור בעיניים":

"השימוש במשאבי טבע מגיע עם אחריות אדירה. הזלזול של חברות שונות, השואפות לעשות במשאבי הטבע כבשלהן, חייב להיפסק. צריך לשאול שאלות קשות לגבי האחזקה של המאגר שהתמוטט, מהירות התגובה, והאם קיימות ההגבלות המחמירות על חברות המרשות לעצמן לשחק בסביבה כפי שאלו עושות. במקביל לבירור של המשטרה והמשרד לאיכות הסביבה, אנו צריכים להתארגן כאזרחים, ולפעול בשני אופנים. הראשון, לתבוע תביעה ייצוגית אדירה את כי"ל, רותם אמפרט, מנהלי החברה והדירקטריון שלה. עליהם לשלם פיצויים לחברה הישראלית על הזלזול במשאבי הטבע שלה ובפגיעה בנופי ארצנו. השני, לדרוש ממנהלי תיקי ההשקעות והבנקים, למנוע רכישת מניות בחברות מזהמות. זו המדינה שלנו, זה המים שלנו וזה העתיד שלנו."

למאמר המלא לחצו כאן

מה שלא אמרתי בכנסת השבוע

הייתי בכנסת השבוע, ונשאתי דברים במסגרת השדולה לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. כתבתי כמה דברים מראש, אבל בזמן אמת היה נראה לי שאולי עדיף לומר משהו אחר. זה קורה הרבה, אתה כותב משהו, וברגע האמת מחליט להיות ספונטני. אגב, תודה לח"כ חיליק בר על ארגון השדולה ביחד עם תנועת דרכנו.

הנה מה שאמרתי:

 


והנה מה שתכננתי לומר:

 

המציאות השתנתה. אנחנו מרגישים את זה בשטח. מילים שלא נאמרו בעבר, מופיעות שוב. בשבוע האחרון שמעתי שתיים מהן לא פעם. הראשונה שלום והשנייה אינתיפאדה. מקווים ומפחדים. מביטים חוששים מהעתיד לבוא וממשיכים לחלום. כל צד נערך בהתאם. הרוב המתון הישראלי מגדיר מחדש את תפיסת הביטחון שלו, מתאם עמדות. תהליך מרשים, מעורר השראה. מולו עומד המחנה הקיצוני שבנחישות מעוררת דאגה החל בשורה ארוכה של מהלכים. אתה יכול לראות את פעילי הימין הקיצוני מתארגנים בצמתים, מסמנים לעצמם את המאבק הבא. אתה רואה את המנהיגים שלהם נערכים לקמפיינים גדולים – תכנית ההכרעה, קידום הניצחון הישראלי. לא ידעתי שהפסדנו עד עכשיו. לא ידעתי שישראל מוכה על ידי אויביה ושהם העזו להרים ראש. פתאום צריך להכריע, פתאום צריך לנצח.
מול שני אלו עומדת ההנהגה הישראלית ומתבחבשת עם עצמה. יש ראש ממשלה בישראל. יש לו קואליציה, חזקה למדי. תהיה לו תמיכה חוץ קואליציונית למהלך מדיני אמיץ. אני מתקשה להאמין שמישהו מחברי הכנסת מהאופוזיציה יסנדל מהלך כזה. יש בקרב המתונים תכונה שאולי צריך להעריך ולזכור – ממלכתיות. המדינה, הבית הלאומי שלנו, חשוב יותר מכל. אם ראש הממשלה ילך למהלך מדיני, נפרגן ונתמוך. כי זה טוב לישראל, כי זה מה שהציונות דורשת מאיתנו.
ראש הממשלה צריך לעשות דבר אחד פשוט – להוביל. הוא יכול לומר לקיצונים בליכוד ובבית היהודי, חברים, תרגיעו. זה לא יקרה מה שאתם מתכננים. הוא יכול להכריז שיש כאן משחק חדש, שיש נשיא חדש, מזרח תיכון חדש, מורכב ואפל ושצריך לבחון את הכול מחדש. הוא יכול ליזום, לקרוא לוועדה אזורית. זה לא צעד דרמטי. הוא יכול להיות מנהיג כמו שמגיע לעם הזה.
תראו, אני לא מבין גדול בהסדר אזורי. אבל כמו כל דבר בחיים, הדברים נמדדים במבחן התוצאה. מה עשית בשביל ישראל ומה לא. ראש הממשלה עשה הרבה דברים בשביל ישראל, אבל קידום הסדר הוא עוד לא עשה. הוא דיבר, והיו מילים, מילים יפות. הוא אמר לשרי הליכוד שאי אפשר לדבר סיפוח, ושאין מנוס מפשרה. אוקיי, נראה טוב. אבל הוא גם הצליח לייצר מהומת אלוהים סביב הר הבית, לחסל את התיאום עם הפלסטינים, לייצר משבר אמון ולגרום לסדקים עם המדינות המתונות. בעיה.
כי באמת, אנחנו לא יכולים לשקר לעצמנו. המצב לא באמת פשוט. נדמה שניהול הסכסוך הוא ניסוי מטריד של מדינאים חיוורים, המתייחסים למציאות כניסוי בכימיה. תוהים ומחפשים כמה אנרגיה צריך להשקיע בשביל להביא את הכול לרתיחה ולקירור. זו תפיסה פופוליסטית שלא עובדת ולא תעבוד יותר במזרח התיכון של היום. משק כנפי ניהול סכסוך בישראל יכול להוביל למהומות עולם אצל בנות בריתנו. נדרש שינוי דיסקט והלוואי והממשלה תפנים זאת.
זה גורם לי לחשוב שאולי, ובאמת, אני רק אזרח ששם פתק בקלפי, שאולי יש אפשרות, קטנה, קטנה, קטנה, פיצית, שאולי הגיע הזמן שההנהגה תבחן מחדש את המציאות. אולי ראש הממשלה ושריו צריכים לעשות הפסקה, להסתגר באיזה חדר לשבוע, לשבת ביחד, ולחזור לעם ישראל עם תכנית מלאת תקווה שתמקסם את המציאות שלפנינו.