שייך

הוא דפק בדלת שוב ושוב ושוב. "תפתחו לי כבר!" צעק בבהלה. העולם עמד מאחוריו, החושך, האוויר הקר שליטף את גופו והעביר בו צמרמורת אימה בעמוד השדרה. הוא ניסה להסיט מטה את הדלת, ללא הואיל. הוא דפק שוב ושוב, צלצל פעמיים. מצידה השני של הדלת נשמעו צחקוקים. "נו כבר!" קרא לדלת ודפק שוב. לבסוף נשמע רעש ...

יאוש

ההודעה על פיטוריה לא תפסה אותה מופתעת במיוחד. הבעת ההפתעה ששידרה כלפי חוץ, והעמדת הפנים כי גרונה נחנק לא היו אותנטיים. רוב השעות שהייתה במקום בהתה בקירות, במסך המרצד מולה. כל יום קיוותה, ייחלה וציפתה לרגע שבו המספרים על השעון הקטן שבמסך יראו 18:30 והיא תוכל לקום וללכת. חמש שנים מול אותו שולחן שברו אותה ...

עלבון

טוב, זה טקסט ממש ישן, מלפני שנה, ששכב כאן בטיוטות. הוא נערך קלות, הוספתי לו כמה פסקאות ושיניתי נוסחים, אבל בגדול אין ממש טעם להמשיך אותו משלל סיבות, אבל גם אין סיבה שלא לפרסם אותו. הוא הביט בטלפון אותו טרק, ומשהו ניתץ בו. הוא פסע לאטו ברחובות השקטים, החשוכים. מרחוק מישהי צחקה, צחוק שהיה כולו ...