ואקום

  1. “זו מחאה של משכילים מהמעמד הבינוני, כמו בכיכר א-תחריר” – גיא זוהר, היום שהיה, ערוץ10.
    130 אוהלים נמצאים במרכז תל אביב נכון לכתיבת שורות אלו. במקביל מנסה המחאה להרים את ראשה במקומות אחרים בארץ. יש מקומות שזה עובד כמו כפר סבא ובאר שבע, ויש מקומות שלא. בדרום חוברים למחאה פעילי שכונות, בתל אביב ועדי השכונות, בדגש על שכונת התקווה למשל, ניגשו להזכיר שפליטים ועובדים זרים גרים בדירות רבות וזה מקשה על החיים שם. משכילים מהמעמד הבינוני לא גרים בתקווה, אבל זה נגמר בשירה משותפת.
    תל אביב היא עיר קוסמופוליטית. תיירים, פליטים, תושבים ותיקים, צעירים, כולם עולים לרגל לחסות בצילה ולבקש נחמה. אלו רוצים לבלות, אלו רוצים להמלט, אלו רוצים להתפרנס, אלו רוצים לחלום ואחרים רוצים למות בה. העירייה הקצתה קרקעות לבניה לצעירים ביפו, יד אליהו, כפר שלם ואחרים. אינני חבר עירייה, אבל נראה שהם פועלים בנושא. חולדאי הגיע לומר את דבריו במאהל, הם לא רצו להקשיב. הם רצו לזעום בלי להקשיב.
    השורה התחתונה היא אחת  – איפה שיש ביקוש המחירים עולים. אתה לא יכול לגור במרכז תל אביב או בפלורנטין, איפה שהביקושים גבוהים ולשלם את אותו המחיר במשך שנים. כך לא עובד השוק. הסוציאליסט שבי מתבאס, הקפיטליסט שבי מהנהן. הצעיר שבי נזכר בדירה שהייתה לי בתל אביב עם עוד שני שותפים, דירה שהחזקנו בקושי עד שחזרתי לגור אצל אמי. עזבתי אחרי שנה-שנתיים של חיפושי עבודה ומשרות זמניות. אין עבודה במודיעין לצעירים, גם אין אפשרויות. עברתי לערים שליד, זול יותר. בדרך כבר מצאתי עבודה.
  2. ככל שמתרבה המחאה עולים סימני השאלה. זו איננה מחאה פוליטית, אומרים יושבי האוהלים.  אם זו איננה מחאה פוליטית, אז מה זו? תלונה שהמצב חרא? העברה של שיחות הסלון והסטטוסים בפייסבוק לשדרות רוטשילד? הבעיה היא במי שאינם מציעים תכנית וחזון. ראיתי פוליטיקאים ואנשי תרבות עולים לרגל למקום. קשקשתי עם חלקם יום קודם או אחרי. הם שמחים שיש מחאה, זה הרגיש כאילו הם שמחים שיש ואקום שאליו אפשר להשתחל, לנגח את הממשלה. לא מנגחים עם ציון של הברור מאליו, מנגחים עם תכנית חלופית. איש לא הציע כזו.
  3. את המראה הכנה ביותר על מצב שוק הנדל”ן בתל אביב נתן אריאל אטיאס (ש”ס). אטיאס, איש שכבר עשה שמות בתעשיות הגדולות בישראל בימיו כשר התקשורת, יש כמה תובנות על המצב הכלכלי בישראל. הוא מכיר את הגופים הגדולים, מכיר את האזרח הקטן, ולמרות שאינני מסכים עם דעותיו הפוליטיות והגישה התיאולוגית עליה גדל וחונך, אני מכבד אותו ואת פועלו. 6500 דירות הופשרו ברחבי הארץ, מתוך ביקושל-40,000 דירות הגיע משרד השיכון להצע של 45,000 דירות שנעמדו למכירה. מיעוטן בגוש דן, רובן בפריפריות. בתל אביב לא יהיו בשורות לדבריו – הביקוש גדול על ההיצע. במילים אחרת – כוחות השוק עושים את שלהם. מה יהיה על האנשים שיעברו לגור בפריפריה? שאלה טובה.
  4. זה לא משבר של דיור וזה לא משבר של יוקר מחיה. חלק גדול מהמשבר הנוכחי הוא עניין של תכנון ציבורי. תכנון נכון קדימה נוטע תקווה ומייצר אפשרויות והזדמנויות. מעט מאוד צעירים מעיזים לחלום, הרוב חיים יאוש שקט שנובע מהכשלים של המערכת. זה משבר של העדר תחבורה מהפריפריה למרכז, של מרכזי תעסוקה ותרבות. משבר שאפשר לסכם אותו בהפרדה בין “מדינת תל אביב” לפריפריה. שאל חבר שהיה במאהל את הדרים למה הם לא עוברים לערים זולות יותר כמו חיפה. הם לא רוצים. אין שם אפשרויות. ולמה לעבור בעצם? הרכבת מבאר שבע לתל אביב עולה פי שניים מהנסיעה באוטובוס, ולוקח אותו משך זמן לנסוע בהם. 17 דקות לוקח להגיע ממודיעין לתל אביב, חבל רק שיש רק שתי תחנות רכבת בעיר. בכפר סבא מסויט להיות סטודנט שלומד בבית ברל, איפה תגור, איפה תעבוד ואיך תגיע לאוניברסיטה? שלא לדבר על המכללות בצפון, ספיר בדרום וכן הלאה.
    יש ואקום, אין תכנית ואין חזון. לא אצל המתיימרים להנהיג, לא אצל יוזמי המחאה. בינתיים זו לא מחאה של משכילים מהמעמד הבינוני. זו בעיקר התנערות מאחריות.

הערה קטנה לסיום: אם כך מרגישים צעירים יהודים בערים הגדולות, מה יגיד צעיר ערבי-ישראלי?

חרמים/שופטים/קוסמטיקה

  1. גל הזעם הנוכחי שעובר על המדינה לא מרגש אותי. חוק החרם הוא עוד אבן דרך, מטופשת להחריד לדעתי, שלא תעמוד במבחן בג”צ. הראשון שיתבע מישהו על חרם יצטרך להתמודד עם שורה של ערעורים שונים, גרירה לבתי משפט וכן הלאה. וזה עוד לפני שהגענו לבג”צ. בויכוח שהיה לי השבוע עם חברים מישהי זרקה את נושא החוקה. אם הייתה לנו חוקה, לא הייתה אפשרות לכונן בכלל חוק כמו חוק החרם. לא זו הבעיה. חוקה מבטיחה מערכת בקרה, וכזו יש לנו בדמות חוקי היסוד השונים. אם כבר, חוק החרם הוא נגזרת של חוק יסוד חופש העיסוק וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. מצד שני, כל קובלנה נגדו היא גם נגזרת של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אז מי שצריך להחליט בסופו של יום זה בג”צ. זה חלק מהדיאלוג במשחק הקטן של איזונים ובלמים שהמערכת שלנו מאפשרת. שלא תטעו – בג”צ יוגש. הימין יצעק על רודנות שיפוטית, על כוחו המופרז של בג”צ. זו המערכת שלנו, וזה מה שהיא מאפשרת. יהיה דיון, הוא יהיה מורכב, אבל תתקבל החלטה. אז אני לא מתרגש.
  2. עם באיזונים ובלמים עסקינן, התרגשתי יותר מהכוונה לשנות את אופן מינוי שופטים לבית המשפט העליון. הצעת החוק הפרטית של זאב אלקין (ליכוד + מגיש חוק החרם) ויריב לוין (ליכוד), קובעת כי שופטי בית המשפט העליון יצטרכו לקבל אישור סופי למינויים על ידי ועדת החוקה, זאת לאחר שימוע פומבי. ההחלטה הזו ממוטטת את הפרדת הרשויות בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת, ומכפיפה את הראשונה לאחרונה. מערכת המשפט היא מערכת מקצועית נפרדת שכדאי שתהיה נפרדת מזו המחוקקת. בהעדרה של חוקה, בית המשפט העליון והדיונים שבו, הם אבן הבוחן האמיתית למהות הדמוקרטית של חוקים בישראל. נכון, יש בו מגוון דעות ונכון לא תמיד מסכימים עם הקביעות שלו. אבל זה המוסד החברתי שנקבע, ומה לעשות, לא תמיד חברי הכנסת צודקים. טרנדים של ימין או טרנדים של שמאל צריכים ביקורת שיפוטית. היום זה הזעם הלאומני, מחר זה יכול להיות משהו אחר.
  3. קוסמטיקה היא בלוף. היא חלק מהטקסים הקטנים של החברה שלנו להחביא את הפגמים כדי שנראה אטרקטיביים יותר. תסירי שפם, תוריד שערות מהחזה, תנקה שחורים – עדיין תשאר אותו אדם ממתחת. אותו הדבר גם לקוסמטיקה של הנוף, קישוט וצביעה של שכונות מצוקה בשביל להשכיח את העוני, ואותו הדבר גם במערכת החברתית-כלכלית. חברים שמאלנים יצאו השבוע להפגין. הם הפגינו ביום שישי נגד חוק החרם, הם יפגינו שבוע הבא נגד חוק ועדות החקירה. ההודעות בפייסבוק היסטריות – בואו להפגין כל עוד מותר לנו. מחאת הקוטג’, הדיור הציבורי, כל אלו הם פנים שונות של אותו המטבע. טיפול קוסמטי בבעיות עמוקות יותר. קל לנו להתאגד כמו קרנפים ולהסתער מול מטרות ברורות מאליהן. יש שיגידו שאם מה שצריך להזיז מהבית את השמאל, הרך והקשה, זה עלייה במחירה של גבינה מלאת גושים, האמרה בשכר הדירה וכמה חוקים פופוליסטיים ימניים – אז שיהיה, והעיקר שאנשים יצאו מהבית. אבל זה סוג חדש של התקרנפות. הבעייה הייתה ונשארה זהה בשני העשורים האחרונים – העדר דיון מהותי במה שאנחנו רוצים ומה שאנחנו עושים. אין דיון במהות הפוליטית של השמאל, אין דיון במשבר הכלכלי שאנחנו עסוקים בלטשטש, אין דיון במשבר המדיני, אין דיון בכלום. הכול זה רק פופוליזם זול שלא מזיז אנשים לשום מקום. תחשבו מתי בפעם האחרונה הציעו לכם מהות ולא תגובתיות, אולי תזכרו למה אתם לא רוצים לצאת באמת מהבית.
  4. ועוד הערה קטנה לסדר היום – 10 מיליון אנשים בין הירדן לים, אפס פיתוח ציבורי שמייצר אפשרויות לצעירים, שטח אדמה מוגבל, מעט משאבים, גבולות סגורים, משק ריכוזי, אסונות אקולוגיים, העדר חזון מדיני, מנהיגות מנותקת. אני קורא לזה אסון מעבר לפינה, אחרים קוראים לזה מחירי הקוטג’ והדירות. קוסמטיקה מול מהות. תהנו במאהל.

קטנה לעת זריחה

נרדמתי מוקדם מדי, אז קמתי מוקדם מדי, עניין של מחזורי שינה. אין מה לעשות. הכותרת האחרונה שראיתי הייתה את נתניהו אומר שמעצרו של הרב דב ליאור לגיטימי, וגם במשרד המשפטים הוציאו הודעה בנושא. הרב דב ליאור מצידו אמר שמעצרו היה מארב מתוכנן. אולי אפילו בולשביקי. לא יודע לגבי זה, אבל בשורה התחתונה שלטון חוק זה שלטון חוק. אם תגיע לחקירה בזמן, לא ישלפו אותך בניידת אחרי שתסרב. פעילי הימין שנעצרו בזמן המחאה שוחררו בתנאים מגבילים, ועוד סיבוב במלחמה בין דמוקרטיה לתיאוקרטיה נגמר.