תפקידה של האקדמיה ב'

קראתי את המסמך של אסא כשר, ובתור מרצה במספר אוניברסיטאות בתחום הפרסום והשיווק, אני אומר לכם שמה שבאמת עצוב בעניין הזה הוא שמדובר בספין עלוב, שלא נשען על שום תהליך עומק עם האוניברסיטאות עצמן. הנפצה של השר בנט, שמצא מישהו שיכתוב איזה מסמך כדי שהוא יזרוק אותו כפצצה.

הספין כאן שקוף – בנט בחר לפרסם קוד אתי בשביל לכאורה להגביל אקדמיה ליברלית. האויב השני אחרי בית המשפט העליון של החרד"לים. הוא עשה הכול כדי להפוך את זה לדיון של שמאל לעומת ימין. בדרך הוא מנסה להרוויח נקודות בקרב האוכלוסיה החרד"לית, שמרכיבה את הפלג הקצת יותר קיצוני בבית היהודי, תקומה. הוא ניסה להראות איך הוא מאגף את ביבי מימין ולהיות מלך הימנים של ישראל.
אקיצר, עוד פוליטקאי דמיקולו שמנסה לסבך לנו את החיים בהפרד ומשול קלאסי.

עם זאת, שווה לנצל את הסוגיה לכמה נקודות נוספות למחשבה:

  • כל פעם שסטודנטים נכנסים לכיתה שלי הם דורשים דיון ערכי בהשלכות של הפרסום והשיווק בחברה. למרות שהקורס שלי הוא פרקטי למוות, ואולי בגלל זה, הם דורשים יותר.
    אני חושב שהם יודעים שאין טעם בידע לשם הידע. בכלל, זה מה שמיוחד בסטודנטים. הם חושבים, ובמידה רבה דורשים, לראות איך הידע לחיים שלנו. היה על זה פעם דיון באקדמיה תחת השם "שתי התרבויות". הוביל אותו מרצה בשם C.P Snow, ושווה לקרוא אותו.
    סנואו טען שהמשבר האמיתי באקדמיה הוא ההמנעות שלה מלדון בהשלכות הערכיות בידע האקדמי הקיים. מה הטעם בלנתח את עילית העוצמה בחברה, מבלי לשאול האם יש טעם בה. מה הטעם בלייצר השבחה גנטית של זרעים מבלי לשאול מי ראוי שיהנה מהפירות? אלו שאלות שהאקדמיה חייבת להשתתף בהן, כחלק מהמיפוי שלה של הידע האנושי, הפילוסופיה, ההיסטוריה, האמנויות ומדעי הטבע. גם המדעים המדויקים עצמם הם פוליטיים. תחשבו על אופנהיימר שאמר על עצמו, לאחר שהצליח הניסוי המדעי בפצצה הגרעינית: "עתה הנני המוות, מחריב העולמות". ציטוט שבור מהמיתולוגיה ההינדית, אבל עדיין – עדות למחשבה הערכית שעומדת מאחורי ניסוי מוצלח.
    אקדמיה שנמנעת מהדיון הפוליטי היא לא אקדמיה. היא בית ספר. היא מוותרת על התפקיד החינוכי שלה בהכשרת אדם בוגר בחברה.

 

  • הדבר השני שצריך לזכור, הוא שאנחנו חיים במסגרת שמשקפת ערכים מסוימים. אנחנו עובדים לאור דילמות ערכיות. תקשורת, פרסום, תעמולה ושיווק הם כלים פוליטיים המשמשים אינטרסים בחברה. גם אם אתה רק היד המבצעת, אתה חייב להכיר את הפוליטי בכל מה שאתה עושה. אתה צריך לזכור תמיד שאתה אדם פוליטי. וכל המעשים שלך הם פוליטיים. בסופו של יום אתה תעשה בחירה פוליטית.
    אמר לי השבוע פעיל פוליטי, ביחד לדיון בעניינה של דינה דיין והבחירה שלה להעזר בתועמלן שהיה אחראי לסרטון הגזעני של נתניהו "הערבים נוהרים", היא שאני לא יכול להאשים את הפרסומאי בבחירות ערכיות של המועמד. אז לא. אני חייב להאשים את הפרסומאי, כמו שאני חייב להאשים כל בעל תפקיד שקיבל בחירה ליישם מדיניות שגויה מוסרית. בעצם הביצוע שלנו אנחנו בוחרים לקחת חלק בהחלטה מוסרית מסוימת. ככה עובדת החברה שלנו. פעם אמרה לי חניכה בצופים, ילדה בכיתה ה', "כל פעם שאנחנו עומדים באור ירוק אנחנו מסכימים עם החוק". והיא צודקת. כל פעם שאתה מבצע פעולה מסוימת אתה מאשר את הפוליטי שמאחוריה. מה שיפה הוא שהילדה הזו הייתה מודעת להשלכות של המעשים שלה. גם סטודנט צריך להיות מודע להשלכות של הידע, החברה ואיפה שאנחנו עומדים.

 

השר נפתלי בנט ומלפפון. קרדיט: יאיר שגיא/YNET
השר נפתלי בנט ומלפפון. קרדיט: יאיר שגיא/YNET

תפקידה של האקדמיה א'

כתבתי מאמר לדה-מרקר בנושא שילוב חרדים באקדמיה, וההתנגדות שלי לכיתות מעורבות. אפשר לקרוא אותו כאן. בשורה התחתונה אני גורס כי לאקדמיה יש תפקיד בבניית ההסכמה החברתית בישראל דרך מפגש בין קבוצות שונות, בצורה לא מתווכת וישירה, תוך דיון מתמיד על ידע. אם ישראל חפצה בשילובם של חרדים, ערבים, דתיים וחילונים, זה לצד זה, הרי שעבור רבים מהם האקדמיה זה המקום בו המפגש מתקיים, בו הגטאות הבסיסיים מתפרקים. זו גישה מאוד ממלכתית באופיה, שמאמינה שיש ממלכה שמורכבת מקבוצות, שהגיעו להסכמה חברתית.

במאמר תגובה תקף אותי ד"ר רם פרומן מהפורום החילוני, תוך שהוא מדגיש את דעתו בכך שהחילונים רוצים להיות מיעוט. ד"ר פרומן מתנגד לממלכתיות וחושב שהיא אסון. אני לא מסכים, ועניתי לו תשובה מורכבת וארוכה בעמוד הפייסבוק שלי, והנה היא גם כאן: