ההזדמנות השווה

"בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי,
אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני".

– הכומר מרטין נימלר

מוקדש לישראל ביתנו וההרחבה המתוכננת של חוק האזרחות.

ובנימה אחרת:

לא התייחסתי כאן לנושא התקצוב של האברכים שעבר לאחרונה. מעבר לפיאסקו של "מה, גם סטודנט בן 22 שיש לו שלושה ילדים זכאי" (מי שלא הבין, מצאו רק אחת כזו בכל הארץ, וצר לי שהיא לא השכילה להכיר את אמצעי המניעה בשלב מוקדם בחייה וללמוד תכנון משפחה), אז ברכות לסטונדטים שיצאו להפגין. קונקרטית, רוב האנשים שאני מכיר אין להם משפחה שיכולה לתמוך בהם ולממן להם שכר לימוד ודירה. גם אין להם ציונים סבירים ללמוד באוניברסיטה או לקבל מלגות. רוב האנשים שאני מכיר נדרשים ללכת ללמוד במכללות או הפרטיות או אלו המוכרות על ידי המדינה. הפרטיות גובות הון עתק ללימודים וקשה מאוד לממן את הלימודים בהן. אלו שמוכרות על ידי המדינה הן בד"כ מחוץ לעיר, איפה שאין עבודה, מה שבכל זאת זורק את האחריות על האזרח הפרטי. אז למה אברכים כן וסטודנטים לא?  למה אברך צריך לקבל מלגות מלאות, מימון מהמדינה, משכורת חודשית והאדם הרגיל צריך לקרוע את התחת בשביל לממן את הלימודים שלו ולעמוד ברף כבד מאוד של ציונים? זו לא התבכיינות, זו שאלה כנה.

הייתי סטודנט. למדתי המון שנים. הייתי בין הבודדים בכיתה שהחזיקו ביותר מעבודה אחת, בהיקף של קצת יותר ממשרה מלאה. ליהטטתי בין עבודה, לימודים וחיים פרטיים. היה לי כיף, אבל היה יכול להיות לי יותר כיף אם לא הייתי צריך לדאוג לגבי איך אני סוגר את החודש. לא הייתי רעב מעולם, החיים שלי לא היו קשים, אבל כמו שהיקרים שלי הגדירו אותי "חיית כמו קמצן". נכון. לעיתים קרובות אני תוהה מה היה קורה אם המזל שלי היה רע יותר. האם הייתי מצליח? התשובה היא לא. כבר ככה היה לי קשה לשמור על ממוצע ציונים. לא הצלחתי להשקיע את כולי בלימודים, לחפור במאמרים ותמיד הרגשתי נחיתות על זה שאני לא נותן מעצמי יותר. אז למה שכל אברך, תהיה רמתו אשר תהיה, יקבל את ההזדמנות להצטיין עם ראש שקט וסטודנט רגיל כמו שאני הייתי – לא? תאמינו לי, העולם הפסיד אחלה חוקר בגלל זה.

השבוע התפרסמו מסקנות ועדת ששינסקי בנוגע לתמלוגי הגז. קודם כל ברכות על השינוי באחוזים הצפוי להיות לטובת המדינה. שנית, מה לעזאזל חשבתם לעצמכם? את רוב הניסוחים המשפטיים אני לא מבין. אני מבין את הלוגיקה בהעלאת נטל המס ולא העלאת התמלוגים של המדינה. זה אותו הדבר רק באופן עקיף. אני לא מבין אבל למה אנשי תעשיית הגז שקמה כאן מקבלים את הזכות להרוויח פעמיים את ההשקעה שלהם קודם תשלומי מיסים כאלו או אחרים. אני עצמאי, אני הקמתי עסק. אני לא זוכר שאיפה שהוא בתקנות המס בישראל כתוב "אזרח פשוט יקר, בגלל שגם אתה משקיע זמן, כסף ומאמץ בלהקים את העסק שלך, נוותר לך על נטל המס עד שתחזיר את ההשקעה שלך פעמיים". למעשה, החל מהרגע שאתה מרוויח בישראל מתחילים להוריד לך מיסים. אז למה הם כן ואנחנו לא? זו אפליה לרעה של האדם הפשוט, שאין בה שום אלמנט של צדק. את רוב המדינה הזו מורכבת מאנשים עובדים ועמלים שמגיע להם את ההזדמנות השווה כמו כל אחד אחר. טייקונים יכולים להרשות לעצמם קמפיינים שיסיטו את החקיקה לטובתם. מי ידבר בשם האיש הפשוט?