היסטוריה נקבעת על ידי פוליטיקאים

חלפו יומיים מהחלטת הממשלה, ובינתיים היא הוקפאה לטובת הקמת ועידת בדיקה שככל הנראה לא ישב בה שום רופא (הכול דיבורים, רשת ב', היום). ככל שנוקפות השעות מתברר שמאחורי כל החלטה אומללה, קיימים גופים שאינם חלק מהרשות המבצעת שהם החליטו על המדיניות שבעטיה התעוררה השערוריה. אחד המשפטים החוזרים בפרשה הנוכחית היא בידי מי הזכות לקבוע האם הקברים במקום הם של יהודים – ואז אסור לגעת בהם לפי ההלכה – או של כופרים, ואז שילכו לחפש. שאלת פיקוח הנפש תידון בפעם אחרת, ותועלת הציבור לא בתמונה.

מסתבר שמלחמת עולם מתנהלת בין שני גופים בכל הקשור להחלטה לגבי קברים עתיקים, שלדים וכו' הנמצאים באדמה. הראשון הוא רשות העתיקות שהיא הזרוע של הרשות המבצעת בכל הקשור לטיפול בעתיקות בישראל. מדובר בגוף שיש חוק המסדיר את פעילותו, תקציב ממשלתי ומבנה ארגוני מסודר וברור המעוגן באישורים, תקנים וחוקים של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת המקומית. בצד השני עומד אירגון אתרא קדישא, ארגון חרדי שהוקם בסוף שנות ה-50, והוכר על ידי הרשות השופטת הישראלית כבעל זכות עמידה, כלומר יכול לייצג את הציבור בעתירות אזרחיות שיש עניין לציבור לגביהן. שני הגופים התנגשו מספר פעמים אחד עם השני, כאשר במצטבר נגרמו עיכובים ונזקים של מיליונים לפרויקטים שונים – בהם הקמת כביש 6, מחלף הרכבת ליד עכו וכן הלאה.

אין שום פסול בהתנגדות אזרחית כזו או אחרת מנימוקים כאלו או אחרים. הפסול הוא כאשר משרד ממשלתי, כמו משרד השיכון, מסמיך ארגון פרטי(וואלה!) לקבל החלטה אשר הסמכות לקבלתה נמצאת בידי זרוע אחרת של הרשות המבצעת, לדוגמא הרשות המבצעת. זה בדיוק הסיפור בבית שמש, כאשר במסגרת  עבודות פיתוח ברמת בית שמש ג' הסמיך משרד השיכון את ארגון אתרא קדישא לעצור את העבודות, היה ויגלו קברים במקום. עמותת חדו"ש כבר הגישה עתירה לבג"צ נגד העברת סמכויות זו. השאלה איך תתפתח הפרשה הזו, כמה היא תעלה לציבור ועד מתי תוותר הדמוקרטיה האזרחית על הסמכויות שלה לטובת גופים חיצוניים.

ומחמוד היה אומר: "אצלנו כבר מזמן ויתרנו למועצת הזקנים"