ואקום
- "זו מחאה של משכילים מהמעמד הבינוני, כמו בכיכר א-תחריר" – גיא זוהר, היום שהיה, ערוץ10.
130 אוהלים נמצאים במרכז תל אביב נכון לכתיבת שורות אלו. במקביל מנסה המחאה להרים את ראשה במקומות אחרים בארץ. יש מקומות שזה עובד כמו כפר סבא ובאר שבע, ויש מקומות שלא. בדרום חוברים למחאה פעילי שכונות, בתל אביב ועדי השכונות, בדגש על שכונת התקווה למשל, ניגשו להזכיר שפליטים ועובדים זרים גרים בדירות רבות וזה מקשה על החיים שם. משכילים מהמעמד הבינוני לא גרים בתקווה, אבל זה נגמר בשירה משותפת.
תל אביב היא עיר קוסמופוליטית. תיירים, פליטים, תושבים ותיקים, צעירים, כולם עולים לרגל לחסות בצילה ולבקש נחמה. אלו רוצים לבלות, אלו רוצים להמלט, אלו רוצים להתפרנס, אלו רוצים לחלום ואחרים רוצים למות בה. העירייה הקצתה קרקעות לבניה לצעירים ביפו, יד אליהו, כפר שלם ואחרים. אינני חבר עירייה, אבל נראה שהם פועלים בנושא. חולדאי הגיע לומר את דבריו במאהל, הם לא רצו להקשיב. הם רצו לזעום בלי להקשיב.
השורה התחתונה היא אחת – איפה שיש ביקוש המחירים עולים. אתה לא יכול לגור במרכז תל אביב או בפלורנטין, איפה שהביקושים גבוהים ולשלם את אותו המחיר במשך שנים. כך לא עובד השוק. הסוציאליסט שבי מתבאס, הקפיטליסט שבי מהנהן. הצעיר שבי נזכר בדירה שהייתה לי בתל אביב עם עוד שני שותפים, דירה שהחזקנו בקושי עד שחזרתי לגור אצל אמי. עזבתי אחרי שנה-שנתיים של חיפושי עבודה ומשרות זמניות. אין עבודה במודיעין לצעירים, גם אין אפשרויות. עברתי לערים שליד, זול יותר. בדרך כבר מצאתי עבודה. - ככל שמתרבה המחאה עולים סימני השאלה. זו איננה מחאה פוליטית, אומרים יושבי האוהלים. אם זו איננה מחאה פוליטית, אז מה זו? תלונה שהמצב חרא? העברה של שיחות הסלון והסטטוסים בפייסבוק לשדרות רוטשילד? הבעיה היא במי שאינם מציעים תכנית וחזון. ראיתי פוליטיקאים ואנשי תרבות עולים לרגל למקום. קשקשתי עם חלקם יום קודם או אחרי. הם שמחים שיש מחאה, זה הרגיש כאילו הם שמחים שיש ואקום שאליו אפשר להשתחל, לנגח את הממשלה. לא מנגחים עם ציון של הברור מאליו, מנגחים עם תכנית חלופית. איש לא הציע כזו.
- את המראה הכנה ביותר על מצב שוק הנדל"ן בתל אביב נתן אריאל אטיאס (ש"ס). אטיאס, איש שכבר עשה שמות בתעשיות הגדולות בישראל בימיו כשר התקשורת, יש כמה תובנות על המצב הכלכלי בישראל. הוא מכיר את הגופים הגדולים, מכיר את האזרח הקטן, ולמרות שאינני מסכים עם דעותיו הפוליטיות והגישה התיאולוגית עליה גדל וחונך, אני מכבד אותו ואת פועלו. 6500 דירות הופשרו ברחבי הארץ, מתוך ביקושל-40,000 דירות הגיע משרד השיכון להצע של 45,000 דירות שנעמדו למכירה. מיעוטן בגוש דן, רובן בפריפריות. בתל אביב לא יהיו בשורות לדבריו – הביקוש גדול על ההיצע. במילים אחרת – כוחות השוק עושים את שלהם. מה יהיה על האנשים שיעברו לגור בפריפריה? שאלה טובה.
- זה לא משבר של דיור וזה לא משבר של יוקר מחיה. חלק גדול מהמשבר הנוכחי הוא עניין של תכנון ציבורי. תכנון נכון קדימה נוטע תקווה ומייצר אפשרויות והזדמנויות. מעט מאוד צעירים מעיזים לחלום, הרוב חיים יאוש שקט שנובע מהכשלים של המערכת. זה משבר של העדר תחבורה מהפריפריה למרכז, של מרכזי תעסוקה ותרבות. משבר שאפשר לסכם אותו בהפרדה בין "מדינת תל אביב" לפריפריה. שאל חבר שהיה במאהל את הדרים למה הם לא עוברים לערים זולות יותר כמו חיפה. הם לא רוצים. אין שם אפשרויות. ולמה לעבור בעצם? הרכבת מבאר שבע לתל אביב עולה פי שניים מהנסיעה באוטובוס, ולוקח אותו משך זמן לנסוע בהם. 17 דקות לוקח להגיע ממודיעין לתל אביב, חבל רק שיש רק שתי תחנות רכבת בעיר. בכפר סבא מסויט להיות סטודנט שלומד בבית ברל, איפה תגור, איפה תעבוד ואיך תגיע לאוניברסיטה? שלא לדבר על המכללות בצפון, ספיר בדרום וכן הלאה.
יש ואקום, אין תכנית ואין חזון. לא אצל המתיימרים להנהיג, לא אצל יוזמי המחאה. בינתיים זו לא מחאה של משכילים מהמעמד הבינוני. זו בעיקר התנערות מאחריות.
הערה קטנה לסיום: אם כך מרגישים צעירים יהודים בערים הגדולות, מה יגיד צעיר ערבי-ישראלי?
