חג חירות שמח – על זכויות עצורים

לא כתבתי כאן בשל החג בימים האחרונים. פסח הוא החג החביב עלי. אני אוהב את האווירה, את האביב את המשפחה ובעיקר את ההגדה. כן, את ההגדה. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו בעיקר. מעבר לתמות האלימות והמיותרות של שפוך חמתך על הגויים וכל הביד חזקה ובזרוע נטויה, יש כאן מוסר השכל יפה של עובדים זרים, זכויות שמגיעות למיעוט והשאיפה המתמדת לחיות את חייך תחת חירות. מכיוון שהבלוג הזה מוקדש לזכויות אזרח, דמוקרטיה וכו', הנה כותרת שמתאים לעסוק בה.

מערכת דמוקרטית מתוקנת מורכבת משלוש רשויות שיש בינן הפרדה: המבצעת, המחוקקת והשופטת. בישראל בין שתי הראשונות קיימת חפיפה מסוימת, וכמו שאמר רובי ריבלין אתמול בחדשות – זו בעיה ש-40 חברי כנסת הם גם חברי ממשלה. למזלנו, הרשות השופטת עצמאית לחלוטין, ומערכת האיזונים והבלמים הפנימית של השיטה בישראל נותנת לה לפעמים כוח ולפעמים מכפיפה אותה למרות האחרות. אפשר לבקר את המבנים של האיזונים והבלמים, אבל זה בערך הסיפור. אחת הבעיות הנוקבות עם זאת במערכת המשפט כאן היא העדר כמות מספקת של שופטים. בכל רגע נתון אלפי תיקים נסחבים, והמשמעות של זה היא מקרים שאינם מטופלים, מצוקה לתובעים והנתבעים, ובעיקר עומס אדיר על השופטים. אז יש ניסיונות במערכת לטפל בבעיה כמו ההגברה של ניסונות הגישור מחוץ לכתלי אולמות בית המשפט. אבל זה לא מספיק.

השבוע התפרסמו תמלילים מתוך דיוני ועדת נאור שעסקה בהליכי המעצר של חשודים ונאשמים. בכתבה התפרסמו דבריו של שופט מחוזי שאמר כי בשל העומס עצורים אינם מגיעים לדיון לשחרור מעצר בזמן בשל העומס על בתי המשפט. ציטוט זה, שהורחב באופן פופוליסטי למדי, רק מסתיר מאחור את ההחלטה האמיתית של הועדה שפורסמה בתזכיר פעילות בחודש האחרון למשרד המשפטים – הוועדה המליצה שבשם היעילות והניסיון לצמצם את היקפי העבודה – יש להגביל הלכה למעשה את זכותם של עצורים לערער על עצם מעצרם בפני ערכאה עליונה. כלומר, היה ונעצרת, ואתה חושב שנעשה לך עוול – אינך יכול לערער לעליון או למחוזי על מנת למנוע זאת. דווקא הסנגוריה הציבורית התנגדה להחלטה, בשם זכויות העצור.

נראה שיש כאן מקרה שבו המערכת מחפשת פתרון נוח לבעיה פנימית. אם יש עומס ואין מספיק שופטים שיטפלו בבעיה, במקום לתקצב עוד שופטים, היא בוחרת בהגבלת זכויות העצורים. נכון, שופט זה עניין יקר, אבל גם חירותו של אדם, גם זכויותיו לערער מול בית המשפט ולדרוש את שמגיע לו. ניתן להחליש את המערכת עד כדי קריסה, עשו את זה במדינה כבר (ראו למשל, עובדים סוציאליים). השאלה אם זה ראוי וזה נכון.

ומחמוד היה אומר: "רק משפטי ראווה"

כתיבת תגובה