חיסכון כפוי ומשמעותם של שירי מחאה

שני נושאים לשישי, שאולי הם קצת שנויים במחלוקת, אבל נראה לי שיש להם מקום בבלוג הזה.

הראשון הוא הכתבה אודות חבורת בני תיכון בעירוני ד' שהחליטו שהשיר "אין לי ארץ אחרת" הוא פאשיסטי מדי. בגלל שבני תשחורת נוטים להיות סתומים למדי, ולדבר הרבה לפני שהם קוראים קצת רקע והיסטוריה, אז הנה כמה מילים על השיר הזה שכתב אהוד מנור. אהוד מנור כתב את "אין לי ארץ אחרת" כמחאה על מותם של חיילים במלחמות מיותרות. השיר אומץ על ידי תנועת המחאה נגד מלחמת לבנון, ורק לאחר מכן הוא הפך למה שאנחנו מכירים אותו היום. אישית לא הייתי מעולם בעניין של השיר, עד עצרת הזיכרון ליצחק רבין, זו שהתקיימה לאחר מותו. השורה המופתית "לא אשתוק, כי ארצי שינתה את פניה, לא אוותר להזכיר לה, ואשיר גם באוזניה עד שתפקח את עיניה" צמררה אותי כאשר הושרה בכיכר אז. אני לא זוכר מי היה הזמר, בטח הביצוע מופיע באחד הדיסקים שיצאו אחרי העצרת. בכל מקרה, הילדים חושבים שהוא פאשיסטי מדי. אני מכבד את הכוונה, אבל פספסתם לגמרי את המקורות ילדים. אני מקווה שהמורה שלכם לימדה אתכם קצת על ההיסטוריה של השיר, על המילים ועל המשמעות שלו בעבור מי ששרו אותו בקול ניחר ושאבו עידוד מהמסר שלו – זו המדינה שלך, ואתה אחראי עליה. אל תשתוק גם כשהכול גרוע, גם כשמצב חרבנה. תצעק עד שכולם יבינו שהמצב דפוק". במילים עממיות.

הנושא השני הוא התכנית של שר הרווחה הרצוג להפנות חלק מקצבאות הילדים לקופות חיסכון שיצברו הון עד שהילדים יצאו לדרכם העצמאית בגיל 18 ויזכו להון ראשוני, מענק מחייה מהמדינה, בשביל שיוכלו להתחיל את החיים בקלות רבה יותר. תכנית זו, הקיימת ב-15 מדינות, נקראת חיסכון כפוי. היא מעולה. קצר ולעניין. אני מציע לכל מי שיש לו סבלנות להתעמק בנושא. במקום לתת כסף להורים בשביל שיוציאו אותו בשוטף, התכנית אומרת – תן לילדים הזדמנות כשיתחילו את חייהם. שיצאו מהמשבר של העוני הבין דורי – זו העובר בירושה מאב לבן, ותן להם סוג של דף חלק. סכום הכסף הראשוני הזה יוכל לשמש אותם ללימודים, עסקים, דירה – משהו. מספיק שבמשך חודשיים-שלושה בשנה המדינה תעביר את הכספים לחיסכון ועד גיל 18 לכל ילד יהיו כ-10,000-12,000 ש"ח בשביל להתחיל את החיים. אולי קצת יותר, אם הם יעשו גם צבא ויהיה להם מענק שחרור. ללא ספק הון לא מבוטל שמקל מאוד. אם תתקבל התכנית היא תהיה צעד אמיתי למתן שוויון הזדמנויות. תנו קריאה.