יצאנו לדרך!

זה פוסט ראשון אחרי שיצאתי לדרך למימון ההמונים. איזו התחלה מרגשת. תודה על ההודעות המפרגנות, על ההשתתפות והשאלות. לא מובן מאליו בכלל.

גילוי לב. הייתי קרוב מאוד שלא לצאת לדרך עם מימון ההמונים הזה. חברים שהתייעצתי איתם אמרו לי שאין לי בכלל מה להתלבט, אבל אני לא ידעתי איך זה יתקבל.  יותר מהכול, לא ידעתי איך לספר את הסיפור היציאה למסע הזה. האם זה מסע של ספר? של משחק? של סיפור בודד?  חפרתי והתייעצתי, שאלתי אנשים טובים מה דעתם, ובסופו של דבר החלטתי על פטריאון.

למה בעצם פטריאון?

אני יוצר בהרבה מאוד סוגים של מדיה. אני כותב סיפורים, משחקים, תסריטים, נובלות, ספרים. אני מפיק את מה שאני עושה ומוציא לאור. לעשות מימון המונים למוצר בודד הרגיש לי לפספס את העיקר, שזו היצירה עצמה שלי.

אני איש של אנשים. אני מאמין שאנחנו חלק מקהילה, ועבורי כיוצר זה הדבר החשוב ביותר. הקהילה שסביבי היא מי שקוראת, צורכת ונהנית מהסיפורים שאני עושה. יוצר אמיתי הוא יוצר שכותב לקהל מסוים ומוציא חומרים לאור כדי שאותו קהל ייהנה מזה. כדי שיהיה לי את המסוגלות להיות יוצר, בטח בשוק משתנה, אני צריך קהילה שעוקבת, מפרגנת ומבקרת, ומנהלת איתי תקשורת. פטריאון מאפשר לי את זה.

ואולי יותר מהכול, זה משחק לטווח ארוך. אני מכיר את עצמי, אני נחשב ליוצר פורה. אני מתפוצץ מרעיונות ויודע איך להוציא אותם לפועל. בשנה אחת אני יכול מייצר “מוצרים” רבים. סיפורים, משחקים, נובלות, וידאו, הרצאות, פודקאסט ועוד. אני מעוניין שאנשים יצרכו את הכול. אני רוצה שהם יעקבו אחרי לתקופה וייהנו מכך. היחסים שלי עם התומכים מאפשרים בדיוק את זה. הם מאפשרים לי קהל קוראים תומך וקשוב. אני אסיר תודה על כך.

למה חיכית דווקא לספר ולא למשהו אחר?

“שני הקבועים” הוא היצירה הראשונה שאני משחרר תחת שמי מאז ימי “הפרברים רפיוג’יז”, להקת ההיפ הופ שהייתי חבר בה. בשנים האחרונות התלבטתי אם להתמקד דווקא בה או באחת אחרת. במסע להשלמתה פזלתי כל הזמן לצדדים לפרויקטים אחרים. ניגשתי לתכניות, חממות וכו’, אבל בסוף היום, כששכבתי במיטה וחשבתי לעצמי במה להתמקד, תמיד ניקרה בי התחושה שזו היצירה הראשונה שאני רוצה לצאת איתה. 

ספר הוא מהלך מונומנטלי למשמעת שלך כיוצר. הוא דורש ממך שעות של תכנון, כתיבה, עריכה ועוד. מאות של שעות. תהליך הכתיבה היה קשה ודרש ממני לשאול שאלות ללא הרף על הסיפור, הרעיונות שאני מבטא והעלילה. שאלות שהייתי צריך לשייף ולחדד בתהליך העריכה. הסתייעתי באנשי מקצוע רבים, בקוראים וחברים. התוצאה מרגשת אותי, אני גאה בה ומרגיש שזה זיקוק של תהליך יצירה ארוך.

אז תודה לכם שהצטרפתם למסע, אני אמשיך לעדכן בבלוג שפה. לעוקבים המשלמים, יהיו פוסטים סגורים רק עבורכם עם הצצה ומחשבות עמוקות יותר. לעוקבים החדשים, אתם תהנו מנקודת מבט מוגבלת יותר, אבל מעניין לא פחות.

Leave a Reply