ליל הזומבים 2

אחד הסממנים לפארסה עשויה היטב היא שכבר כשחשבת שהכול נאמר ונעשה, משהו מפתיע אותך. לא עברו 24 שעות מאז החלטת הממשלה בנושא חדר המיון הממוגן באשקלון, והנה מה שכבר קרה. ישראל ביתנו, מפלגה חילונית מוצהרת, טרחה להכריז על העניין כניצחון (סטס מיסז'ניקוב, היום בתכנית של ירון דקל ברשת ב'), מנכ"ל משרד הבריאות התפטר, תוך שהוא אומר שאינו יכול לעבוד תחת דרג פוליטי שלא מעריך את היכולות המקצועיות שלו, ואם חשבתם שזה הכול, שימו לב לזה: גם באתר החדש בו יוקם חדר המיון הממוגן נמצאו קברים (YNET)! המתים חוזרים! נעלו את הילדים בחדרים! זה שב להכות בעיר.

כפי שמסתבר, המדינה נתנה כבר תשובה לבג"צ בעבר על האתר החלופי, ובוא נאמר מפורשות שיש בעיה להניח תשתית ביוב במקום בגלל קברים הנמצאים בו. אז לאן יזרום הביוב? מה נעשה במקרה כזה? למה המתים שוב ושוב הופכים להיות חשובים יותר מהחיים? השאלות הללו נהיו נוקבות יותר בזכות ראיון עם מנהל בית החולים שאמר כי בית החולים במתכונתו הנוכחית לא כשיר בכלל לתת מענה ל-230,000 תושבים החיים באזור. הוא בנוי טלאי על טלאי (שוב, גם זה מרשת ב', אחלה תכנית הייתה היום), באופן הנותן מענה אד-הוק לצרכים. חדר מיון ממוגן חדיש הצמוד לאגפים האחרים של בית החולים הוא הכרח מבחינתו.

העיקר שיהדות התורה מרוצים, שחברה קדישא מרוצים, שישראל ביתנו חושבים שזה ניצחון. 300 מטרים מפרידים בין בית החולים לחדר המיון. אם אהיה מאושפז שם יום אחד ואזדקק למיון, אלו יהיו 300 המטרים הארוכים בחיי. על כל מטר, על כל שנייה שיעברו אני אחשוב על הנשמות הטובות שהפרידו 300 מטרים בין חדר המיון הממוגן לאגפים האחרים. אולי אחד מהם יוכל לרוץ אותם מהר מספיק ולהציל אותי.

ומחמוד היה אומר: "הכנתי כבר את חדר המיון אצלנו"

כתיבת תגובה