ליקוי מאורות

הירח היה אדום לפני שבוע בערך. יצא לי לראות בחיי מספר ליקויים טבעיים, חלקם מלאים – כמו זה האחרון, ורובם חלקיים. ליקוי שמש חלקי הוא תופעה מרשימה ביותר, ליקוי ירח קצת פחות. יצא לי לראות בחיי מספר ליקויים טבעיים, אך מאורות יש לא רק בטבע, ויצא לי לראות גם ליקויי מאורות אנושיים. הרב דב ליאור נעצר היום, באיחור מה אם תשאלו את כותב שורות אלו. רק כדי להזכיר, ספרו של דב ליאור, תורת המלך, אותו כתב יחד עם יצחק שפירא ויוסף אליצור (יצהר) עוסק בנושא הכה יהודי – הריגת גויים. אם לתמצת את הספר (אותו לא קראתי, אבל קראתי מספר סיכומים) אפשר לומר כך: אסור להרוג גויים אלא אם. אלא אם הוא מאיים עליך, אלא אם נוכחותו מאיימת על נוכחות עמך. בעת מלחמה רצוי להרוג את הגוי האויב, ואם בדרך נהרגים אזרחים – ניחא וכן הלאה וכן הלאה. הבעיה בספר היא הקלות שבו הוא מתיר את דמם של חפים מפשע כי הם חלק מה-הם. האויב, האחר, זה שפניו זרות לנו ושפתו איננה שפתנו. הוא מתיר בקלות את דמו של האחר. גר היית בארץ מצרים, סו פאקינג וואט.

מעבר לבעייתיות ההומניסטית שהספר מעלה, קיים האתגר לדמוקרטיה. במדינה דמוקרטית, בייחוד אחת כמו שלנו בה רבנים מקבלים משכורת מהממשל האזרחי, אי אפשר שדמויות רבניות יערערו על המונופול שיש לרשויות על הפעלת הכוח, ההחלטה והשיקול מתי עניין זה צריך להתקיים. מקובל בתיאוריה הפוליטית שהסמכות על האלימות והפעלתה היא של המדינה שכן היא מבטאת את ההסכמה הלאומית. הספר הוא בבחינת הסתה, שכן הוא קורא תיגר על הפרשנות של המדינה ומוסודותיה מתי אפשר להפעיל את הכוח ומתי לא. המרחק בין מאות פעילים המרקדים בכניסה לירושלים עת יוצא הרב ליאור מחקירתו באזהרה, לבין קבוצות של פעילים יהודים קיצונים המפעילים תגי מחיר ופוגעים באופן מאורגן או יחידני בערבים, הוא קטן מאוד.

הבעיה עמוקה ושורשית. כאשר רבנים ראשיים תוקפים את פעילות המשטרה, ובעקיפין את המדינה, על הפעלת מרותה בכך שקראה לרב ליאור לחקירה, הוציאה צו נגדו והוא בחר שלא להתייצב, אנחנו בבעיה. הממסד הרבני כולו יצא נפסד היום כאשר רבנים שונים תקפו את מעצרו של רב שסירב להתייצב לחקירה לאחר קבלת צו מהמדינה. תומכיו של הרב ניסו לפרוץ לבית המשפט העליון, שרפו צמיגים וחסמו את הכניסה לירושלים. פלא? לא. אם בארזים נפלה השלהבת ויצפצפו על מוסדות המדינה, מה יגידו אזובי הקיר? הפורענות בשטחים, תגי המחיר, המחלוקת העמוקה בין הממסד הדתי למדינה, כל אלו הם סימנים לפיצוץ הממתין מעבר לפינה. אולי הגיע הזמן ליהדות קצת יותר נורמלית, רלוונטית להומניזם המערבי, ואולי הגיע הזמן להפריד דת ומדינה. אישית יהיה לי יותר נוח לשמוע ביקורת של רבנים נגד המדינה שלי, כשאני יודע שהם לא מקבלים ממנה משכורת. תחשבו מה היה קורה אם ראש המוסד או פקיד בכיר באחד המשרדים יתקוף את המדינה ומוסודותיה? הוא יאבד את העבודה שלו תוך יום. לא רבני הערים, רבני הישובים ורבני הישיבות השונות המתוקצבות על ידי המדינה. כולנו משלמים מיסים בשביל שירסקו את האתוס הדמוקרטי המאחד שלנו.

בצד השני של כוכב הלכת ישראל, בעולם התקשורת החילוני, עומד מנחם בן ומציע (שוב) להכניס לכלא מי שיצאו מהארון. מי שכבר יצאו יזכו לחנינה. מנחם בן הוא איש נבון, יש לו שכל, ידע נרחב, ואם זאת מעולם לא נתקלתי באישיות ציבורית חשוכה יותר. את אורו חוסמת שכבה עבה של בערות מודרנית, פונדמנטליזם יהודי לא דתי מסוג אחר. יש מעל ל-2600 איש בקבוצה בפייסבוק הקוראת לפיטוריו. בעולם מתוקן הוא היה מפוטר מעבודתו, בשל פגיעה ברגשות ציבור רחב. זה לא קרה באופן גורף, ברייטינג טורו לא יפורסם יותר ונכון לכתיבת שורות אלו לא ברור מה יקרה במעריב. כולה מה עשה? קרא לריכוז של כמה מאות אלפים לכלא? נזכור את הטלאי הורוד. אמרה ידידה בטוויטר שלה: "חופש הביטוי לא נועד לביטויים של גזענות, הסתה לאלימות, שוביניזם, הומופוביה או כל ביטוי שפוגע בזכות של אחר בשל מהותו. לזה קוראים חזירות". לא יכולתי לנסח את זה יותר טוב.