משרד החינוך נגד זכויות האדם

הבוקר התפרסם במעריב ו-NRG שעיריית אריאל החזירה, בלחץ משרד החינוך, 300 חוברות מאוירות המפרטות את אמנת זכויות האדם של האו"ם. החוברות יועדו לחלוקה בגני הילדים של העיר. מדוע אתם שואלים הוחזרו החוברות? ובכן, החוברת אוירה על ידי אמנים מרחבי העולם ולדעת מספר מפקחות בחינוך הממלכתי דתי שניים מהאיורים אינם ראויים. באחד מציגים צדודית אישה ערומה וצדו של שד מרומז מציץ, בשניה רואים ילדה וקדמת שמלתה מוכתמת בדם וכתוב "לאף אחד אין זכות לפגוע בנו או לענות אותנו". בנוסף נפסלו החוברות בשל שתיים מהזכויות הבאות: לכל אדם הזכות להמיר את דתו ולהשתייך לכל דת שהיא לפי רצונו, ולכל אדם הזכות לעבור לארץ אחרת, במידה והוא אינו מרגיש בטוח בארצו.

שיעור קליל בהיסטוריה יזכיר לכולנו שמדינת ישראל חתמה על ההאמנה האמורה עוד בשנות ה-50 לדעתי. היא אפילו מופיעה באתר הכנסת. ההצהרה נחשבת לאחד המעשים החשובים ביותר של האו"ם, אות ועדות לנצחון הדמוקרטיה במלחמת העולם השנייה וההתנגדות לטוטליטריזם שהוביל לתקופות חשוכות יותר. היא נוסחה אי שם במאי 1948. אבל למשרד החינוך זה לא משנה, גם לא למפקחות שבו. הן מבחינתן מאמינות גדולות שמשטר חשוך צריך להתקיים. שילדים לא צריכים לדעת שהם יכולים לבחור איפה לגור ובמה להאמין. הם יכולים לראות בטלוויזיה סאטירה, לראות ריאליטי או סרטי אקשן. הם יכולים לראות תרבות פופולארית עכשווית, אבל לא לדעת את העקרונות המוסריים שבעטיים הם מקיימים את הדמוקרטיה הישראלית שאליה הם שייכים. עקרונות שעליהם מושתתים חוקי זכויות האדם השונים.

ומחמוד היה אומר: "טוב מראה חלקי של דד מאשר ילד חובב דמוקרטיה בבגדד"

(הגיע דרך המייל של הבלוג: iran@high-fiber.com)

כתיבת תגובה