מפלצת מתחת למיטה

מתחת למיטה שלנו יש מפלצת. היא שחורה ומכוערת, והיא ניזונה מהפחדים שלנו. אנחנו שמנו אותה שם. נתנו לה לגדול בשקט והזנו אותה מכל החרדות שלנו. מהחרדות מהזר והאחר, מהחרדות הביטחוניות שלנו, החרדות היהודיות שלנו. אנחנו פוחדים מהנאצים והמפלצת גדלה. אנחנו פוחדים ממחבלים והיא משמינה. אנחנו פוחדים שהילדים שלנו ילכו ברחוב ויקרה להם משהו – והיא מתפטמת לה וצומחת, וכבר אין לה מקום מתחת למיטה. אז אנחנו ישנים עם המפלצת בחדר, ואנחנו מפחדים ממנה, אבל היא כבר כל כך גדולה. היא מסתכלת לנו בעיניים כשאנחנו מתעוררים, היא מלווה אותנו כשאנחנו מנסים לנקות את הבית, ובעצם בגלל שהתרגלנו אליה אנחנו שוכחים שהיא עושה את רוב הלכלוך והבלאגן. כולנו גרים עם מפלצת והמפלצת הזו גורמת לנו להיות היסטריים, לחוצים, גזענים, שונאי אדם, פסימיים ובעיקר גורמת לנו לדאוג לתחת שלנו. אתם זוכרים שפעם גרנו עם אנשים אחרים בחדר? המפלצת אכלה אותם.
המפלצת הזו חוגגת בזמן האחרון. בכנסת היא חוגגת גזענות באופן בוטה וקשה. היא לוחשת לנו באוזן "הם לא משלנו, הם לא כמוך – הם האחר". אבל האחר הזה מחזיק באותה תעודת זהות לפעמים, והאחר הזה לפעמים הוא קורבן ומסכן. לפעמים האחר הזה עשה כל מה שהוא נדרש עד כה בשביל להיות איתנו בחדר הקטן הזה, על שפת הים התיכון – חדר חם ולח, שכל הקירות שבו צועקים את הפחדים שלנו. ובכל זאת האחר בחר לחיות איתנו בחדר. בחר כי הוא אוהב את האדמה, ובא לו לבלות איתך. אז המפלצת עכשיו דורשת שנחזיק לו בגרון, נצמיד אותו לקיר ונצעק עליו "תגיד שאתה בעדנו! תגיד שאין לך בעיה!". היא רוצה שנסתכל לו בלבן של העין ונגרום לו להרגיש אחר ולא שייך. גם אם הרשנו לו פעם לגור איתנו וגם אם פעם ניצלנו את טוב ליבו. גם אם במקרה בגלל שאמא שלו הייתה יהודיה ואבא שלו לא, או אפילו אם הוא בכלל לא יהודי, אלא דוד של בחור ערבי שגר איתנו פעם בחדר, ועכשיו הוא בוחר לבוא. המפלצת מסתכלת לו במכנסיים, בוחנת את התליון שעל הצוואר שלו וצוחקת ברשעות.
כמה שנים אנחנו חיים עם המפלצת בחדר? כמה שנים אנחנו מפחדים? יותר מדי. התרגלנו לכך שהפחדים שלנו מובילים אותנו, שהם מה שגורם לנו לבחור בין טוב ורע, בין האסור והמותר, הרצוי והלא רצוי. התרגלנו לכך שהפחדים שלנו גורמים לנו לעשות את הבחירות השגויות. בעיקר התרגלנו לחיות עם המפלצת. התרגלנו לזה שהיא מנהלת את החדר וכובלת אותנו למיטה. שהיא תפסה את כל שטח המשחקים. מתי ניקח את ידינו ובאגרוף מלא זעם שיונף אל על נגיד למפלצת "לא עוד". לא עוד שנאה ופחד, לא עוד גירוש הגר והתמים. לא עוד כניעה בפני אינטרסים ביטחוניסטיים על פני זכויות אזרח. לא עוד השחתה של הסביבה בשל תאוות בצע. היום המפלצת הרימה את הראש. בואו נכסח לה את התחת.