קול ענות חלושה
למרות שאני אומר לעצמי כל סוף שבוע "עזוב, אל תקנה עיתונים, תקרא באינטרנט", איכשהו הם תמיד מתגלגלים לסלון. לאחרונה אני מופתע ממידת השטחיות של העיתונים היומיים הגדולים, למרות שלפעמים אתה יכול למצוא איזו פנינה קטנה שמסתתרת לה בין בליל הכתבות. השבוע היא לא נמצאה. אתם בטח אומרים "חביבי, מה הסיכוי שהתקשורת לא תפעל השבוע ככלב השמירה של הדמוקרטיה?", ובכן מסתבר שהוא יותר גבוה ממה שחשבתם. אודה שאת "הארץ" לא קראתי בסופ"ש, אבל במעריב נדמה שחוק הנאמנות לא היה מעולם. בידיעות הסתפקו בכתבת שער השואלת האם ישראל נהיית פאשיסטית. התשובה היא לא תחקיר מעמיק בנוגע למאמצי החקיקה השונים, אלא שיח אקדמי בעיקרו והתממויות של לאומנים ידועים מימין. מה שנקרא, לא כלב שמירה, מקסימום פודל מדובלל.
מה שכן, ידיעות שמו על השולחן אקדח טעון ושמו "השיח הישראלי החדש". בין השורות עלתה קריאה ברורה לתחום את השיח הפוליטי של הבחירות הבאות לנושאים הבאים: מימין, לאומני ישראל, דתיים קיצוניים ושלל אנשים שהדם והאדמה עלו להם לראש. משמאל, ליברליזם ואיכות סביבה. שאלת האג'נדה הופכת להיות מהותית. האם קיימת הנהגה המציבה פתרון אידיאולוגי בימים אלו? התשובה היא לא. אבל מרבית הפעמים השיח שמציעים בשמאל ובימין הוא כרוניקה ידועה מראש של הסדר שהפתרון שלו ברור לכולם. זה כמו לראות קומדיה הוליוודית קלאסית, כולם מכירים את הקלישאות, אבל אתה בכל זאת רואה. ידיעות העלו על השולחן שיח מסוג אחר שהדים לו יכולנו לראות בניסיונות של ח"כים כניצן הורוביץ ושלי יחימוביץ'. ליברמן וחבורתו מהווים את הסמן הבוטה של השיח הזה בצד הימני של המפה. מי יהיה הסמן בשמאל?
ובנימת סיום ושבת שלום – מי מגיע להפגנה היום בערב?
