היום יצא לאור פרויקט שעשיתי לדג נחש במסגרת העבודה שלי בדייס, והוא הקליפ ל"בסלון של סלומון". במשך חודש וחצי אספנו ליפ-סינקים של הקהל של הלהקה לשיר "בסלון של סלומון". שיר שהקהל מאוד אוהב, ואני אישית חושב שהוא פ'אנקי ומגניב. אחרי שהצטברו הרבה קטעים קפצתי לפגוש את הלהקה בסלון של שלומי אלון, חבר הלהקה. צילמנו במצלמה של גיא מר, ותומר לוי המוכשר ערך את הכול אח"כ. אתם מוזמנים להנות מהשיר, ולזרוק מילה טובה.
אני אוהב שירה. כתב ג'וזף קמפבל ששירה היא זיקוק של מטאפורה, וזה נכון וזה יפה. אני חושב שיש קסם למילים שמתחברות להן יפה יחדיו. יש משהו ביכולת האנושית להעביר רגש מדויק, חוויה במעט מילים ובמבנה מסוים, עם משקל וחריזה ספציפית שיכול לרגש מאוד. כאילו הדימויים מזנקים לך מהקצת מילים ושולחים את הדמיון, הראש והרגש לעבוד שעות נוספות. אני חושב שספר השירים הראשון שקניתי היה של דוד אבידן, שנשאר אחד המשוררים החביבים עלי. אני אוהב את חיבורי המילים שלו, היופי שהוא מוצא בעיר וההסתכלות שלו על הזמן שעובר. במשוררים האמריקאים תמיד אהבתי את וולט ויטמן, שהאהבה שלו לאמריקה בוערת עם כל מילה ומילה שחיבר. מי שלא קרא את "עלי עשב" לא יכול להבין זאת. אבל זה עניין לדיון אחר.
אחרי התייעצות במשרד עם דיוויד ברוזה, אחד הלקוחות שלנו, ומי שגיליתי שהוא אדם מופלא ומקסים, הציע דיוויד שהוא יקריא שירים אהובים עליו. הלוקיישן שנבחר הוא החצר שלו, והוא בוחר את השירים מתוך הספריה הפרטית שלו. לשמחתי השיר הראשון שבחר הוא Memento של לורקה. כשהייתי תיכוניסט התמזל מזלי לשחק באחד ממחזותיו של המשורר והמחזאי ושם התוודעתי לכתיבה שלו. לורקה נחשב לאחד מגדולי הכותבים של ספרד ולמצער נרצח על ידי הפאשיסטים ששלטו במדינה תקופה ארוכה בשל דיעותיו ובשל העדפתו המינית אל גברים. אז הנה השיר כמו שדיוויד מקריא אותו – תהנו.
