עמוד 3

באחד הימים סירבה אחת הבנות להתרשם מדבריו ואמרה, "גם אני יכולה לרגל אחריו ולקרוא לו מרחוק, אבל לדפוק בדלת ולא לברוח – את זה אני לא מאמינה שתעז לעשות."

שקט השתרר. מעולם לא העז איש מהם לדפוק על דלתו של הזקן. הם חששו שיפתח את הדלת ויתפוס אותם ואין לדעת מה יעלה בגורלם.

"לא!" צעק אחד מהם, "שמעתי שאם הוא מתקרב אליך אתה מאבד שנים מהחיים." אחר הוסיף, "זה מביא מזל רע לשבע שנים. זה יותר גרוע ממראה שבורה."

חששותיהם לא הותירו רושם על הנערה. "אני מוכנה להתערב על זה," אמרה.

הנער חייך אליה, והיא חרצה לו לשון.

"מה אקבל אם אדפוק בדלת?" שאל בעודו צועד למרכז החבורה ונעמד מול הנערה.

היא השתתקה. היא לא חשבה שייענה לאתגר, אבל הוא היה מלא ביטחון וחייך חיוך רחב בעיניים כהות בורקות. נהנה מתשומת הלב.

"אני אגש לדפוק בדלת, ואת תחשבי בינתיים מה יהיה הפרס שלי," הודיע לה.

היא הנהנה אך לא אמרה דבר, הייתה מופתעת ומבועתת מתעוזתו. הנער צעד בצעדים מהירים ובטוחים לעבר הבית, וחבריו הלכו מאחוריו, אם כי שמרו על מרחק בטוח.