אלימות, פוליטיקה והסתה

פעילי ניצחון 2015 (V15) מול ביתו של נפתלי בנט בדרישה שיקח אחריות על הקיצוניים במפלגתו
פעילי ניצחון 2015 (V15) מול ביתו של נפתלי בנט בדרישה שיקח אחריות על הקיצוניים במפלגתו

אלימות, אמרו גדולים ממני, היא מטרד נבוב. אקט ללא מחשבה, שלא מוביל לשום דבר טוב. ככל שהשנים חולפות אני מרגיש כי החשיפה לאלימות רק מחליאה אותי יותר. אני פחות נהנה מסרטי אקשן, סצנות מדממות בסרטים וכל מה שהטלוויזיה אוהבת להציג בשנים האחרונות. אין בה חוויות צריכה אלו קתרזיס, אלא תזכורות מתמידת, עדות לאלימות העמוקה שטבועה במין האנושי. אלימות שפוסעת לצידנו, חברה שנואה, משחר ההיסטוריה. מאבקים על משאבים, על המשכיות. בטבע האלימות בין בעלי חיים קיימת, לרוב, כדי לשמר חיים. היא נמצאת בכל מקום. אי אפשר לברוח ממנה. אבל צריך לשלוט בה, לאחוז בה בשתי הידיים ולהכפיף אותה להסכמה החברתית.
אני לא פציפיסט, מעולם לא הייתי. אני חושב שאלימות היא רע הכרחי אבל שהחברה בכללותה, דרך המדינה, צריכה להחזיק במונופול על האלימות. צריך לדעת להפעיל אותה בזמן הנכון כלפי מי שראוי ונכון להפעיל אותה נגדו. וגם זה רק כמוצא אחרון ולא בתור נשק דיפולטיבי. הבעיה היא שהיא חיה הפכפכה, רעה ובעיקר כזו המסוגלת לפנות פנימה. בעיקר היא בעייתית כשהיא יוצאת מכלל שליטה והופכת לערוץ ביטוי לגיטימי, אמצעי לדריסת האחר והכפפתו לדעות כאלו או אחרות. בעיה אחרת היא שקיימת כמיהה לאלימות, קל לדגדג אותה, קל לגעת בה וקל להסית אנשים אליה.
ההחלטה להסית לאלימות היא פוליטית, ההחלטה כי המטרה מקדשת את האמצעים היא פוליטית. זה לא במקרה שהשבוע נרצחה נערה בת 16, שירה בנקי, במצעד הגאווה. המצעד הוא פוליטי, הוא הצהרה זכויות אדם ואזרחי מגיעות בצורה שווה לכל האזרחים ולא משנה מי הם בוחרים לאהוב. מעשה הרצח הוא לא רק פשע שנאה, אלא הוא פיגוע. פיגוע שמטרתו לאיים על המאבק לשוויון לקהילה הגאה דרך אלימות. הרצח של עלי דבאוושה, תינוק שנשרף במיטתו, הוא פוליטי. הוא נעשה על מנת להבהיר לאוכלוסיה הפלסטינית כי לעולם לא תהיה בטוח ליד היהודים ולדחוף את שני הצדדים למעשים. ההחלטה להסית בבית אל נגד החלטת בית המשפט העליון, לעלות לשא-נור נגד הממשלה ולהתעמת עם חיילים, גם היא פוליטית. היא עידוד אלימות נגד החלטת ממשלה מצד אחד ונגד הרשות השופטת. אלימות נגד הרשות השופטת היא אלימות נגד החברה. כל אחד מהמקרים הללו הוא תוקפני נגד קבוצות שונות והוא נגד כל מה שאנחנו כחברה דמוקרטית מייצגים.
כשחבר מפלגה בוחר לעודד שנאה לקבוצה מסוימת, כשהוא בוחר לתקוף את הרשויות ולעודד התנגדות אקטיבית להן, כשהוא רומז שיש לנהוג באלימות – הוא פוגע בחברה כולה, הוא פוגע במרקם החברתי. זה אולי לא השם המפורש של האלימות, זה אולי לא ביצוע שלה בפועל, אבל העידוד הוא בלתי נסבל. אם מנהיגי ציבור עסוקים בלהצדיק אותה או לעודד את השימוש בה, על מנהיגי ציבור אחרים לעמוד מנגד ולומר – עד כאן. זה לא מקובל במדינה שאני נבחרתי להנהיג בה ציבורים, זו לא הצורה שבה צריך דיון או ויכוח בחברה דמוקרטית להתקיים.
השבוע יצאתי עם פעילי וי15 להפגין מול ביתו של החינוך בנושא. קראנו לו לקחת אחריות על הקיצוניים במפלגתו, השוליים האלימים שמסיתים ולא מבחינים בין ויכוח דמוקרטי לבין שלילה מוחלטת של האחר. הייתה הפגנה יפה שעוררה עניין רב בקרב הציבור בישראל. הוזמנתי להתראיין לתכנית של קלמן ליביסקינד. התפתחה בינינו שיחה של 10 דקות על האחריות של מנהיגים, הזדמנויות מפוספסות והחלטות פוליטיות מוצדקות. אלו זמנים פוליטיים וכל מעשינו פוליטיים. גם התנגדות לאלימות והסתה, גם מאבק למען זכויות אזרח ואדם.

Timeout תל אביב – ראיון קצר

ראיון עימי על הדרך של ניצחון 2015 אחרי הבחירות. מתוך הראיון:

"ברור לנו שהתפקיד של V15 הוא לארגן ציבור, לארגן את מי שמחזיק בתפיסת העולם שלנו. עכשיו אנחנו באים ואומרים 'בואו ניקח את תפיסת העולם הזו, שמאל־מרכז, ונצא לפגוש ציבורים אחרים שלא בהכרח מסכימים איתנו על הכל, ונדבר.' אנחנו מארגנים חוגי בית בפריפריה, שיחות עם פעילים ותושבים כדי להבין מה לדעתם V15 צריכה לעשות בפעם הבאה כדי להצליח להחליף את השלטון".

קריאה מהנה

נמרוד דוויק בכנס
נמרוד דוויק בכנס "פקודת נצחון", מרץ 2015