המלצה על אירוע: סיפורים מדמוקרטיה ישראלית

אין לי קשר למארגנים, ולא לאגודה לזכויות אזרח – חוץ מתמיכה אדירה בהם. אבל הנה אירוע שלדעתי צריך להיות ממש מעניין. הוא גם די מתאים לרוח הבלוג הזה: סיפורים מדמוקרטיה ישראלית (איבנט בפייסבוק כאן)

הנה תיאור האירוע:

ח”כים דורשים להעמיד לדין מנהל בית ספר שהעֵז לדבר עם תלמידיו על הכיבוש. שר הפנים מאשים את ארגוני הסיוע למהגרי עבודה בסיוע ב”סיכול המפעל הציוני”. נשיאת הקרן החדשה לישראל מוקעת בראש חוצות. ועוד לא אמרנו כלום על מעצרי שווא, חוק הנכבה או שלל היוזמות האחרות, המבקשות לסמן את פעילי זכויות האדם בישראל כמעין “בוגדים”.

המתקפה על הדמוקרטיה בישראל תופסת תאוצה. החבטות המערערות את יסודות הדמוקרטיה הופכות לאישיוֹת יותר ויותר. בין האישי והפוליטי, האגודה לזכויות האזרח בישראל מזמינה אתכם לערב של סיפורים אישיים-פוליטיים מדמוקרטיה ישראלית, מהדורת 2010: תמונת מצב, קווים לדמותה המתערערת, ויוזמות לשינוי כיוון, לפני שיהיה מאוחר מידי.

בהנחיית העיתונאית מיה בנגל

בהשתתפות:
1. פרופ’ נעמי חזן – ח”כ לשעבר ונשיאת הקרן החדשה לישראל
2. רם כהן – מנהל תיכון עירוני א’ בתל-אביב
3. עו”ד דן יקיר – היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח בישראל
4. מיכאל מנקין – מנהל “שוברים שתיקה”
5. מרי קופטי – מנהלת יאפא – בית הספר הערבי הדמוקרטי
6. שבי קורזן – מנכ”לית מוקד סיוע לעובדים זרים

21 במרץ 2010, בית ציוני אמריקה, 19:30.

תבואו, תעשו שייר או תפיצו לחברים שלכם את האיבנט.

מוקשים הם לפעמים…

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3860411,00.html

הסיפור הזה יכול להקפיץ כל בר דעת. אב נסע לגולן עם ילדיו ואשתו על מנת לבלות בשלג שירד על ההר. הם עצרו את הרחב בצד הכביש, ושיחקו על מורד אחד ההרים. גדרות אין, שלטים מתריעים גם כן. בסרטי וידאו שהציג האב למשטרה ובטלוויזיה הדבר ניכר. לפתע פיצוץ, והילד מאבד את רגלו הימנית. 11 ניתוחים הילד כבר עבר, ועכשיו מתחילה רגלו להתייצב ולהתרגל למצבו החסר. כותרות בעיתונים, שאלות נוקבות עולות לגבי מצבם של המוקשים בגולן, והנה התשובה של המערכת – האב הוזמן לחקירה באזהרה. מה יעלה בגורל הפרשה? לך תדע.

אבל הגיע הזמן להבהיר – על פי נתוני UNICEF לטמון מוקש (כולל הקנייה) עולה משהו כמו 3-10 דולר ליחידה. לפנות מוקש עולה משהו כמו 300-1000 דולר ליחידה. בכל חודש 800 אזרחים נהרגים ממוקשים ברחבי העולם. הגולן ממוקש לחלוטין, מזכרת לימים שככל הנראה לא ממש יחזרו. בכל מקרה תורת הלחימה הנוכחית של צה”ל לא בדיוק מדברת על פלישה קרקעית לגולן כמו לפני 30 שנים. אז מה הטעם? ישראל כבר הכריזה בעבר, והיא בין 30 המדינות היחידות שעשו כן, על דחיית כל ייצוא של מוקשים מתחומיה החוצה. אבל אולי הגיע הזמן שהמערכת תעשה בדק בית – האם באמת צריך את המוקשים? האם הם מתוחזקים כראוי? האם השילוט והגדרות מספקים? בעיקר נראה שהגיע הזמן לפרק אותם.

ילד ישראלי היום, ילד לבנוני מחר, רועה צאן תמים מחרתיים.

* אגב, לא כתבתי כאן כמה ימים בגלל עומס. זה הכול.

אם בח”כ נפלה השלהבת, מה יגידו בתיכון?

יש כתבות שבאמת קשה להתעלם מהן. למרות שכמעט נכנס עוד פוסט על מצבן העגום של נשים (הפעם סטודנטיות), נחתה מול עיניי כתבה שהורידה לטמיון שנים של מוסר אקדמי ולימודי שהוחדר לי באינדוקטרינציה קשה. אז אני מקדיש את השורות הבאות לבת דודתי הקטנה שאמורה להגיע לחטיבת הביניים:

“מתוקה, אין שום סיבה בעולם ללמוד לבחינות. אין שום סיבה שהיא לשבת בספרייה ולחשוב. נכון תמיד אומרים לך לא להעתיק עבודות מויקיפדיה או ממאגרי עבודות מוכנים אחרים, אז כולם שקרנים. באמת. את מבינה, לא משנה כמה את מוכשרת, כמה את חושבת ברור ומקורי ונקי. בכלל לא משנה אפילו שהמורים שלך חושבים שאת חכמה. מה שמשנה הוא שתמיד יש איזה שמוק שיעתיק ממך בסוף את העבודה שלך. אז כל המיתוס הזה על אם תשקיעי ותהיי חכמה, אז תצליחי – זה לא נכון. אל תסתכלי עלי בעיניים כאלו, פשוט תראי מה קורה בכנסת שלנו. חברי כנסת לא חושבים לרגע אחד על הצעות חוק מקוריות, אלא פשוט מעתיקים אותן מחבריהם. את בטח אומרת לעצמך – “אבל הם אמורים לייצג אג’נדה”. את צודקת. את האג’נדה של מי שהצעת החוק שלו נראית להם יותר פופולארית. הם מעתיקים הצעות חוק מלוביסטים שקודחים עליהם, מעתיקים מחברי כנסת אחרים ממפלגות אחרות – כאלו שאין להם סיכוי להעביר אותם. למה אתה שואלת? זו שאלה מצוינת. בעיקר בשביל להראות יותר אטרקטיביים ביום הבוחר. מישהו משכנע אותם, והם עושים את זה כדי להיות מגניבים. ממש כמו שהילדים המעפנים בכיתה שלך אומרים להם “תעתיקי, מה’כפת לך, זה לא כאילו שזה לבגרות!”. ואת יודעת מה עצוב באמת, שזה עובד להם. אז תוותרי מראש כפרה, פשוט תוותרי”.

אז אם אתם רוצים לקרוא עוד על המקוריות של חברי כנסת ועל המחקרים  שהם משקיעים בכתיבת הצעות חוק: http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/075/240.html?hp=16&loc=4&tmp=3797 – בבקשה.

ומחמוד היה אומר: “פעם גם לי הייתה בת דודה קטנה. אבל אז היא הצביעה לרפורמיסטים”