הבלוג האהוב עלי ביותר ברשת הוא "קסטה". זו לא חנופה חסרת בושה, זו האמת. מנהלת אותו בחורה בשם פני, שהיא מלאת ידע על עולם המוסיקה, על ניתוח מידע על צרכני מוסיקה, זכויות יוצרים, ובעיקר מלאת מחשבות על האתגר שהעולם הדיגיטלי מציב. לכן כשפני פנתה אלי לכתוב טור אורח על העשייה של דייס ב"קסטה" התשובה המיידית ...
אני לא שלם עם הטקסט הזה בכלל. אולי הוא בוסרי מדי. בכל מקרה כשסיימתי אותו לא ידעתי אם להמשיך או להפסיק. אחרי שבוע שהנחתי אותו, ניסיתי לחזור אליו. אבל הרגשתי שהטקסט בסדר, מלבד תיקונים מינוריים, ושאני די מרוצה ממנו. את פסקת ההמשך שהכנסתי מחקתי. חשבתי שהיא לא הולמת כל כך. אולי בדיעבד הייתי צריך לפרסם ...
לפני הטקסט כמה מילים. חזרתי לכתוב אחרי תקופה ארוכה מאוד, אולי יותר מדי ארוכה שלא כתבתי. בשנים האחרונות הייתי שקוע בכתיבה עיתונאית. זו כתיבה שיכולה להיות מספקת, אבל היא נטולה מהתשוקה והאנרגיות של הכתיבה היוצרת. כמו ההבדל בין ליצור במפעל לבין ליצור למען ביתך. אל תתפסו אותי לא נכון, אני נהנה מאוד מהכתיבה העיתונאית, ביקורות ...