גיס חמישי! שומו שמיים!

http://e.walla.co.il/?w=/6/1651935

מליאת הכנסת השקיעה את זמנה היום (10/3/10) בהבעת תרעומת על כך שסכנדר קובטי, במאי הסרט "עג'מי" (עוד לא ראיתי), אמר שהוא לא מייצג את מדינת ישראל. הנה מה שאמר ח"כ שאמה (ליכוד): "מי שלא יכול לייצג את מדינת ישראל מדינת ישראל מעדיפה שלא ייצג אותה. רק מדינה לא שפויה חסרת כבוד ודרך תסכים לממן בכספי ציבור גייס חמישי בתוכה. אם עד היום חשבנו שהגיס החמישי מוגבל למסגדים הקיצוניים וממומן ע"י ציר הרשע. מסתבר לנו היום שהוא גדל גם באולפנים ומומן בכספי כל אחד מאיתנו".

תקשיב שאמה, אני אסביר לך את זה כי כנראה שאתה לא מבין – זה שלסכנדר יש תעודת זהות כחולה, זה לא אומר שהוא חייב לך משהו מעבר למה שמצוין בחוק. לפי כל מה שנראה על הדף – סכנדר הוא אזרח למופת. הוא שילם ים מיסים במהלך חייו, וגם על הכרטיסים שהסרט שלו שהוא עשה (אגב, לבד לגמרי במשך שבע שנים, לרוב בלי תמיכה) הוא הולך לשלם ים מיסים. חוץ מזה, הוא היה מהנדס לפני שהוא היה במאי והוא גם גר ביפו, אז אפשר להניח שהוא גם שילם מלא ארנונה, וגם השכונה שלו נראית כמו הצרות של כולם – כי יפו, מה לעשות, לא בדיוק בראש סדר העדיפויות של העירייה מבחינת פיתוח סביבתי. חוץ מזה הוא ערבי-פלסטיני בהגדרה שלו, כן, הוא אזרח ישראל עם תעודת זהות כחולה, אבל הזהות הלאומית שלו ושל שאר הערבים בישראל היא לא בדיוק זו של היהודים שבמוקד הקמת מדינת ישראל. זה בדיוק למה אין כאן מדינת כל אזרחיה, אלא מדברים מלא זמן על שתי מדינות לשני עמים. ואחרי שיהיה הסכם, הוא יהיה מיעוט אתני שגר מחוץ לגבולות הבית הלאומי שלו. ממש כמו בעם שלנו. ואז הוא יהיה כמו כל העמים, ויום אחד יהיה לילד שלו בלוג שנקרא "למה אני לא גר בפלסטין?", אבל בינתיים הוא כאן וזכותו המלאה להתלונן. זה חלק מזכות הביטוי שלו, וגם מזכות הדיבור שלו.

שמעתי את אמא שלו מדברת ברדיו, דברים חריפים ומאוד ולעניין. לפי אמא שלו, אין לו בעיה עם מדינת ישראל, אבל מה לעשות הוא לא יהודי, אז הוא לא ממש מרגיש שהוא צריך להזדהות עם המוסדות של המדינה שלא מתכתבים עם האתוס של הקבוצה האתנית שלו, אלא אם זו של היהודים. וכן, הוא מרגיש שקצת דופקים אותו כי הוא ערבי. העובדות בשטח אגב מוכיחות שהוא צודק. אבל מה לעשות שאמה, הוא אזרח ישראלי, ויש את העניין הפעוט הזה שנקרא שוויון בפני החוק. כמו ששופטים אותך, אתה מקבל גם זכויות מסוימות. וכמו שאמא של סכנדר אמרה – אזרח ישראלי יכול לקבל תמיכה מקרן הקולנוע הישראלית, גם אם הוא ערבי. ואני מוסיף, הוא גם לא חייב לומר תודה ושהוא חייב משהו למישהו. וחוץ מזה, אותי לימדו שביקורת על המדינה זה חלק מדמוקרטיה, ואפילו מחזק אותה. אז שאמה, תרגע.

המלצה על אירוע: סיפורים מדמוקרטיה ישראלית

אין לי קשר למארגנים, ולא לאגודה לזכויות אזרח – חוץ מתמיכה אדירה בהם. אבל הנה אירוע שלדעתי צריך להיות ממש מעניין. הוא גם די מתאים לרוח הבלוג הזה: סיפורים מדמוקרטיה ישראלית (איבנט בפייסבוק כאן)

הנה תיאור האירוע:

ח"כים דורשים להעמיד לדין מנהל בית ספר שהעֵז לדבר עם תלמידיו על הכיבוש. שר הפנים מאשים את ארגוני הסיוע למהגרי עבודה בסיוע ב"סיכול המפעל הציוני". נשיאת הקרן החדשה לישראל מוקעת בראש חוצות. ועוד לא אמרנו כלום על מעצרי שווא, חוק הנכבה או שלל היוזמות האחרות, המבקשות לסמן את פעילי זכויות האדם בישראל כמעין "בוגדים".

המתקפה על הדמוקרטיה בישראל תופסת תאוצה. החבטות המערערות את יסודות הדמוקרטיה הופכות לאישיוֹת יותר ויותר. בין האישי והפוליטי, האגודה לזכויות האזרח בישראל מזמינה אתכם לערב של סיפורים אישיים-פוליטיים מדמוקרטיה ישראלית, מהדורת 2010: תמונת מצב, קווים לדמותה המתערערת, ויוזמות לשינוי כיוון, לפני שיהיה מאוחר מידי.

בהנחיית העיתונאית מיה בנגל

בהשתתפות:
1. פרופ' נעמי חזן – ח"כ לשעבר ונשיאת הקרן החדשה לישראל
2. רם כהן – מנהל תיכון עירוני א' בתל-אביב
3. עו"ד דן יקיר – היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח בישראל
4. מיכאל מנקין – מנהל "שוברים שתיקה"
5. מרי קופטי – מנהלת יאפא – בית הספר הערבי הדמוקרטי
6. שבי קורזן – מנכ"לית מוקד סיוע לעובדים זרים

21 במרץ 2010, בית ציוני אמריקה, 19:30.

תבואו, תעשו שייר או תפיצו לחברים שלכם את האיבנט.

מוקשים הם לפעמים…

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3860411,00.html

הסיפור הזה יכול להקפיץ כל בר דעת. אב נסע לגולן עם ילדיו ואשתו על מנת לבלות בשלג שירד על ההר. הם עצרו את הרחב בצד הכביש, ושיחקו על מורד אחד ההרים. גדרות אין, שלטים מתריעים גם כן. בסרטי וידאו שהציג האב למשטרה ובטלוויזיה הדבר ניכר. לפתע פיצוץ, והילד מאבד את רגלו הימנית. 11 ניתוחים הילד כבר עבר, ועכשיו מתחילה רגלו להתייצב ולהתרגל למצבו החסר. כותרות בעיתונים, שאלות נוקבות עולות לגבי מצבם של המוקשים בגולן, והנה התשובה של המערכת – האב הוזמן לחקירה באזהרה. מה יעלה בגורל הפרשה? לך תדע.

אבל הגיע הזמן להבהיר – על פי נתוני UNICEF לטמון מוקש (כולל הקנייה) עולה משהו כמו 3-10 דולר ליחידה. לפנות מוקש עולה משהו כמו 300-1000 דולר ליחידה. בכל חודש 800 אזרחים נהרגים ממוקשים ברחבי העולם. הגולן ממוקש לחלוטין, מזכרת לימים שככל הנראה לא ממש יחזרו. בכל מקרה תורת הלחימה הנוכחית של צה"ל לא בדיוק מדברת על פלישה קרקעית לגולן כמו לפני 30 שנים. אז מה הטעם? ישראל כבר הכריזה בעבר, והיא בין 30 המדינות היחידות שעשו כן, על דחיית כל ייצוא של מוקשים מתחומיה החוצה. אבל אולי הגיע הזמן שהמערכת תעשה בדק בית – האם באמת צריך את המוקשים? האם הם מתוחזקים כראוי? האם השילוט והגדרות מספקים? בעיקר נראה שהגיע הזמן לפרק אותם.

ילד ישראלי היום, ילד לבנוני מחר, רועה צאן תמים מחרתיים.

* אגב, לא כתבתי כאן כמה ימים בגלל עומס. זה הכול.