לפני ארבעה חודשים החלטתי שנמאס לי מהמפגע הסביבתי שאני גר לידו. אני גר בשטח עירוני, ואני מאמין שבכל סביבה מצופפת מפגעי סביבה צריכים ללכת כמה שיותר מהר כדי לייצר מרחב מחיה מוגן לתושבים. אסבסט הוא אחת החיות החולות של הקידמה. טיילתי במזרח השנה קצת וכל בית שני הוא עם גג אסבסט. זה חומר בנייה זול, ומדינות עולם שני-שלישי שצריכות לתת מענה מהיר לבניה מעדיפות להשתמש בו. גם בישראל זה קרה, ובמשך כמה שנים טובות השתמשו בו בצורה מסיבית בבניה תעשייתית, חקלאית וגם בפרטית. ראיתי בעבר כתבה חזקה מאוד על מפעל האסבסט בנהריה שיצר תחלואה נוראית של סרטן. סיבי אסבסט, במידה והוא נשבר, משתחררים לאוויר ויכולים לסרטן. גם עשרות שנים אחרי החשיפה. זה מאוד מסוכן.
אי לכך, החלטתי שגג האסבסט של השכנים שלי דורש טיפול. אני הולך לגור בשכונה עוד שנים רבות ולא בא לי שאני, משפחתי וחבריי נחשף למזהם הזה. המבנה שלהם הוא אחד היפים בעיר, מבנה תעשייתי ישן משנות ה-1950 שהוסב למגורים. כמו מבנים תעשייתיים ישנים רבים, גם לו גג אסבסט (כ-150 מ"ר), וכמו רוב התושבים העדפתי להתעלם מהבעיה. המצב השתנה כאשר באחד הימים הסתכלתי מהחלון וראיתי שיש בו פיצוצים שונים וסדקים. אור לגילו של הבניין החלטתי שכנראה לא שיפצו אותו שנים, וכשחשבתי על זה, לא זכרתי שבחמשת השנים שאני גר בשכונה ראיתי אותו מתוחזק. אני מאמין שהבעלים מנסה לצמצם הוצאות כי הוא חושב שהוא ימכור את הנכס בקרוב. בגבעתייים, בה אני גר, העירייה לא ממהרת לאשר תמ"א 38 בהיקפים שמשתלמים ליזמים פינוי/בינוי בתוך העיר, אז בינתיים המבנה עומד לו. עבורי זה מקרה NIMBY קלאסי (Not In My Back Yard). אני לא מעוניין במפגעי זיהום בחצר הבית שלי, בטח לא מולי, בטח לא חומרים מסרטנים.
שלב I – לקרוא היטב את החוק
חדור משימה, ישבתי במשך כמה שעות ישבתי וחפרתי בכל החקיקה הרלוונטית לפינוי מפגעי אסבסט. החוק די ברור בנושא ומבהיר שלוח אסבסט שלא נצבע מעת לעת יש לפנות. יש נהלים ברורים של המשרד לאיכות הסביבה. העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לכל מי שמחליט לקחת אחריות היא להבין היטב את החוק והתקנות. זה נותן לך המון כוח כאקטיביסט. זה לקח שלמדתי עוד בימי קמפיין ניצחון 2015 אותו הקמתי וניהלתי. כשאתה מבין את החוק קל לך יותר להתווכח, קל להתכונן למאבקים שלפניך. זה מאפשר לך למצוא את הפרצות ולהבין מה האפשרויות שקיימות עבורך כדי לנצח.
שלב II – לפנות לעירייה
הרשות המקומית היא לא תמיד האויב. למען האמת, ברוב המוחלט של המקרים היא בעל ברית חזק ושותפה נהדרת. גבעתיים היא אחת הערים הטובות ביותר לאזרח שיש. יש לה צוות מחויב, מראש עיר שפועל למען התושבים במרץ, סגנית ראש עיר שאמונה על תחום הסביבה ואולי יותר מהכול – יחידת איכות סביבה וקיימות, המנוהלת על ידי אדם מקסים, קשוב ונפלא. הצפתי לראשונה את הסוגיה במפגש תושבים עם ראש העיר. ראש העיר מיד הפנה אותי למנהל היחידה. לאחר מספר שבועות (החיים עצמם עיכבו אותי) כתבתי למנהל היחידה מייל שמפרט את הבעיה, תוך שאני מבהיר כי הגג עשוי אסבסט ואיננו מתוחזק ולא נצבע. הדגשתי במייל את כל הפרות התקנות והחוק השונות הנוגעות למקרה. תזכרו, עובדים ברשות המקומית בני אדם שחיים כמונו באותה עיר. השלטון המקומי הוא המפעל המרשים ביותר לדעתי שיש, הוא מורכב מהמון פרטים שנותנים לילות כימים בכדי לאפשר את החיים של המנגנון האנושי הענק. נימוס, דיאלוג והבעת כבוד הם לדעתי חלק בלתי נפרד מהתנהלות מולה רשות המקומית.
לשמחתי, תוך שבוע הגיע מנהל היחידה אלי הביתה, בדק את הגג של השכן, ואמר לי בו במקום שהוא יזמין מהנדס אסבסט מטעם העירייה לבדוק את העניין. שבוע לאחר מכן הגיע המהנדס, צילם את שצריך והודיע לי שימליץ על פינוי המפגע. כמו כן המליץ כי החלונות הפונים לגג בכל האזור יהיו סגורים מפאת החשש לחלקיקי אסבסט. הודעתי על כך לשכנים שלי בבניין, ובשם השכנות הטובה הודעתי לדיירים בבניין עם האסבסט על כך. אני לא הייתי חייב לתת התראה מראש, וגם שוחחתי עם בעלי הבניין (שיחה מאוד לא נעימה), אבל אני מאמין שזה הדבר ההגון לעשות.
אני אדגיש שהדבר החשוב ביותר שעשיתי בשלב זה הוא לבקש העתק מהדו"ח מהעירייה, למקרה שהסיפור יסתבך. תמיד תדאגו לתעד, לשמור לכם סיכומים ולנהל רישום מסודר של הפעילות. לפעמים לוקח המון זמן עד שרואים תוצאות.
שלב III – פולואפ ומעקב
זה החלק המסובך יותר. בגלל שקראתי את החוק ידעתי שאת הצו לפינוי הגג צריכה להוציא הועדה המחוזית של המשרד לאיכות הסביבה. חיפשתי אותם באינטרנט, ולאחר שמצאתי את הרכב הועדה, העברתי העתק של דו"ח המהנדס לחבריה. על המייל כיתבתי גם את העירייה. אולי זה לא היה הצעד הכי נכון שלי, אבל הדבר גרם לנושא להיות מטופל מהר. קיבלתי בקשה מהעירייה לעבוד בצורה מסודרת מולם. למרות שחשבתי שטוב להפעיל לחץ מתון, קיבלתי את הבקשה. אין טעם לייצר מתיחות איפה שיש שותפים מחויבים.
לאחר מכן התחלתי בהליך פולואפ מול העירייה אחת לשבועיים בכדי לראות שהדבר לא יתמוסס. נהלים זה עניין של בירוקרטיה, ולפעמים הדברים יכולים להתקע אצל פקיד או בעל תפקיד כזה או אחר. הפולואפ הוא הכרחי כדי לדאוג למערכת להמשיך לעבוד. אחרי זמן מה, הרגשתי שהדברים נתקעו קצת, וגם הפסיקו לענות לשאלות שלי. בשלב זה פניתי גם ללשכת ראש העיר, וזמן מאוד קצר לאחר מכן קיבלתי תשובה כי העירייה אוספת הצעות מחיר לפינוי הגג, ולהערכתם ותוך חודש פלוס/מינוס המפגע יפונה.
מה אפשר ללמוד מכל הסיפור הזה?
א. תלמדו היטב את הנהלים.
ב. תתעדו, תשמרו מסמכים.
ג. אל תהססו לנג'ס, לשלוח שאלות, ולעלות לאט לאט בסולם הדרגות. לפעמים עדיף להתחיל ממי שאמון על הסוגיה ורק בסוף להפעיל את הדרג הפוליטי.
ושתמיד נפנה מפגעים בקלות ומהירות.
