כתבתי מאמר לדה-מרקר בנושא שילוב חרדים באקדמיה, וההתנגדות שלי לכיתות מעורבות. אפשר לקרוא אותו כאן. בשורה התחתונה אני גורס כי לאקדמיה יש תפקיד בבניית ההסכמה החברתית בישראל דרך מפגש בין קבוצות שונות, בצורה לא מתווכת וישירה, תוך דיון מתמיד על ידע. אם ישראל חפצה בשילובם של חרדים, ערבים, דתיים וחילונים, זה לצד זה, הרי שעבור רבים מהם האקדמיה זה המקום בו המפגש מתקיים, בו הגטאות הבסיסיים מתפרקים. זו גישה מאוד ממלכתית באופיה, שמאמינה שיש ממלכה שמורכבת מקבוצות, שהגיעו להסכמה חברתית.

במאמר תגובה תקף אותי ד"ר רם פרומן מהפורום החילוני, תוך שהוא מדגיש את דעתו בכך שהחילונים רוצים להיות מיעוט. ד"ר פרומן מתנגד לממלכתיות וחושב שהיא אסון. אני לא מסכים, ועניתי לו תשובה מורכבת וארוכה בעמוד הפייסבוק שלי, והנה היא גם כאן:

תגובתו במהלך יום העצמאות של השר בנט כי סטודנט עלום צייץ מחשבון רשמי של שר בממשלה תגובה שלא אושרה עם אף גורם מוסמך צריכה להדליק שורה ארוכה של נורות אדומות. יודע כל מנהל תקשורת כי העוצמה הרבה הגלומה בפרסומים ברשתות החברתיות דורשת בקרה מתמדת ואישור של המנהל או גורם רשמי אחר. בהתאם, ההיגיון אומר כי אותו ציוץ, שהתוכן שלו הכשיר אלימות כנגד הורים שכולים, היה יכול להתפרסם רק באישור של גורם מוסמך. במידה וכפי שטוען השר, הדבר קרה בטעות ולא אושר עם איש, הרי שיש לשאול שאלות קשות לגבי האופן בו ניתנים אישורים בלשכתו של השר לפרסומים שונים, למי יש גישה למידע ומדוע סיסמאות והרשאות מחולקות כלאחר יד. עצם קיומן של שאלות אלו מעורר חששות לגבי האופן שבו מתנהלת אבטחת המידע במשרדי השרים, בטח ובטח במשרדו של השר בנט.

נפתלי בנט. קרדיט: העמוד הרשמי של בנט בפייסבוק

בנט איננו שר זוטר והמידע לו הוא נגיש הינו רגיש ומסווג. הוא חבר בקבינט המדיני-ביטחוני, ולפי כל הפרסומים השונים שותף סוד בכיר למהלכים הרגישים ביותר של ממשלת נתניהו. כשר במעמד בכיר הוא נדרש למשנה זהירות לגבי המידע שברשותו ולאבטחת מידע. ההתייחסות המזלזלת כלאחר יד לגישה לחשבונות וחלוקת סיסמאות לסטודנטים זוטרים בלשכה, מדאיגה. האם ישנה תרבות ארגונית חולה בסביבתו של בנט? הרי גם בעבר, במהלך מבצע צוק איתן, נקשר שמו להדלפת מידע סודי, הפעם אליו, ממקורבו תא"ל (מיל.) אביחי רונצקי. האם התייחסות זו של בנט למידע רגיש היא רעה חולה בקרב כל מקורביו? האם בסביבתו של בנט התייחסות לסיסמאות וגישה היא כלאחר יד?

בנט-גייט היא סימן מדאיג של ניהול חסר אחריות. ההודעה הרשמית שיצאה לאחר הפרסום שציינה כי סטודנט עלום שם פרסם. מי הוא אותו סטודנט? האם הוא עבר תדריך מסודר? מי אמון על תדריכים אלו? בנוסף יש לשאול האם השב"כ או שירות המדינה תדרכו כראוי את השר בנוגע לפרסומים רשמיים היוצאים מטעמו. ככל הידוע, המדינה איננה מספקת הנחיות רשמיות בנושאים אלו. דווקא השר בנט, שר האמון על מערכת החינוך העוסקת בין היתר באתגרים שמספקת המדיה החברתית היה צריך לדרוש ולהקפיד חומרה כקלה בנושא זה. חלק ממערכות הביטחון הישראליות נוקשות מאוד בנהלים שלהם בנוגע לכל השימוש במחשבים ונגישות למידע. ראוי יהיה אם שר הביטחון ילמד מהנהלים בצה"ל בנוגע לנושאים אלו.

בכנות רבה, שאולי שנים חיכינו לה, שחרר ראש הממשלה וידאו בו הוא מפרט את תפיסת עולמו. כוחות האיסלאם הקיצוני נמצאים בכל מקום, אסור לפנות שטחים כדי שכוחות אלו לא יזלגו אליהם. הדרך להבטיח את קיומה של ישראל זו עוצמה המושגת לתפיסתו דרך הרתעה צבאית. דבר הדורש צבא חזק. לשיטתו השוק החופשי והשענות על עוצמה טכנולוגית הן הדרכים היחידות להבטיח את העוצמה הצבאית. בניתוח שביצע שאול אמסטרדמסקי בערוץ הכלכלי של תאגיד השידור, הוצג כיצד במשך שנים המדינה משקיעה בחינוך ובביטחון, זאת בכדי לשמר את תפיסת עולמו של ראש הממשלה. במקביל היא מצמצמת איפה שאפשר כדי לאפשר את זאת, המחיר הוא ההשקעה ההולכת ופוחתת בשירותים חברתיים לצד העברת האחריות על החלשים מהמדינה לאזרחים וגופים פרטיים.

תפיסת עולמו של נתניהו מובילה אותו להיות למנהל הראשון שנכשל בהובלת המפעל הציוני-הישראלי. ראש הממשלה הוא מנהל גרוע היושב לו בלשכתו, מוקף מלכחי פינחה המספרים לו את הסיפור אותו הוא רוצה לשמוע. הם מחזקים את תפיסת עולמו, הם חושבים כמוהו ומי שלא מתיישר מפוטר או מודח מהמפלגה. כישלונו הניהולי של נתניהו משתקף גם בהתעלמות המובנית מהמחיר הגבוה, הקשה מאוד, שדורשת תפיסת עולמו. מחיר שלא הוא ולא אף אחד מחבריו המחוברים היטב, הממומנים יפה, משלמים, אלא הרוב המוחלט של הישראלים.

אם נתניהו היה מנהל קצת יותר טוב הוא היה שואל את עצמו שאלות קשות. הוא היה תוהה איך יכול להיות שכל יהבו מוטל על מגזר עסקי שמייצר מעט תוצר, מייצא הרבה אבל מעסיק רק 12% מכל השכירים במשק. מגזר שמייצר שכבה שאולי חיה טוב, אבל פירותיה לא בהכרח זולגים לכל המדינה. הוא היה שואל את עצמו מה גורלם של 78% מהישראלים שאינם חלק מהסטרטאפ ניישן, שנאבקים מדי יום עם משכורות נמוכות, עם תשלומים הולכים וגוברים הנופלים על כתפיהם. הוא היה תוהה מה יעשו כל אותם מאות אלפי בוגרי מדעי הרוח והחברה, בוגרי המוסדות העיוניים, כל אותם בוגרי מוסדות מקצועיים שלא הוכשו ללימודים הטכנולוגיים המתקדמים, וכעת מרכיבים את השדרה המרכזית של מעמד הביניים הנאבק. אולי גם היה תוהה מה עושים כל אותם חרדים וערבים שאינם עובדים בהייטק, שכן הענף מעסיק רק 2% מהעובדים בתחום.

אם היה נתניהו מנהל מוכשר, היה מבין לא רק את המחיר החברתי הכבד שהחזון שלו דורש, אלא גם את המחיר שדורשת תפיסת עולמו מהציונות. הוא היה מבין שהסירוב להגדיר מחדש את גבולות המדינה וההצמדות לתפיסת הביטחון שלו, הפכה את הציונות למשהו שהיא לא. בשום מקום לא חתמה הציונות על דרישה לשלוט על מיליונים במסגרות לא דמוקרטיות. אם היה נתניהו מנהל מוצלח, הוא היה בוחן מחדש את הפתרונות שדורשת תפיסת עולמו ועושה צעדים מלאי חזון. אולי היה מצליח להציג פתרונות חדשים בשביל לשמר את העוצמה הישראלית. אולי לא היה מוותר על החלשים בכזו קלות. אולי הוא לא היה מייצר מערכת בה אדם לאדם זאב, אלא חברת מופת כמו שדמיינו אבות המדינה ומייסדיה.