שירים שכתבתי לאורך השנים
כתבתי את השיר הזה בזמן המלחמה. התעצבתי מאוד על התגובה של העולם אל ישראל, על התגובה של ישראל אל מחיר המלחמה, ובכלל על המלחמה שהיא דבר עצוב בין אם אתה מנצח ובין אם אתה מפסיד. לשמחתי תרגום שלו התפרסם במגזין בחו"ל
יצאתי עם חברות לתל אביב, קצת אסקפיזם בתקופה הזו. בדרך חזרה האוטובוס נתקע ליד אחת השכונות היותר מפוקפקות של תל אביב. המתנתי חצי שעה ברחוב, בערב מתוח מאוד. קל להרגיש את המלחמה באוויר, את הלחץ של אנשים מרקטות, מפיגועים. הפחד אמיתי. אנחנו חיים כבר שנה עם התחושה שבכל רגע אסון יכול לקרות, שמישהו יכול להיהרג. בואו לא נכבס את זה, להרצח. אלו חיים קשים ולא פשוטים שיש להם מחיר. האקט של רצח, של אדם המרים ידו על אחיו בכוונת מכוון, כדי לקחת את חייו. לא לשם הגנה, אלא לשם הבעת עמדה, הוא אחד הפשעים הבסיסיים ביותר שיש באנושות. אנחנו בונים את החברה כולה סביב העניין הזה. חינוך, שיטור, צבא, מונפול על הכוח, הכול קיים כדי להתמודד עם הרצח האפשרי שכל אחד מאיתנו יכול להתקל בו. המלחמה הזו התחילה ברצח המוני ומתועב, והיא מתקיימת כדי לעצור אותו ולהבטיח חיים של שלום. המחיר שנדרש מאיתנו הוא גבוה, הוא דורש מאיתנו להסתגל לדברים שלא בהכרח ביקשנו, שפחדנו מהם. נראה היה לי הולם לפרסם אותו באירועי השנה לשביעי באוקטובר. אשר יגורתי / נמרוד דוויק יֵשׁ רֶצַח בְּמֶרְכַּז הָעִיר. עַד מָתַי אֶצְטָרֵךְ לִשְׁמוֹעַ עַל שְׁכוֹל שֶׁל זָרִים?…
אתמול פורסמו שני שירים חדשים שלי במגזין יד מזרח. השירים נכתבו בשנה האחרונה, כחלק מאסופת שירים שכתבתי במשך התקופה של השנתיים האחרונות. אני מאוד אוהב לכתוב שירה, השתתפתי גם בסדנת כתיבה שירה בהנחיית אלי אליהו. אולי הפעם הראשונה שמצאתי את עצמי באמת נהנה בסדנת כתיבה. יש משהו בשירה שהוא מאתגר מצד אחד ומאפשר לגעת בחוויה מהצד השני. שני השירים שפרסמתי נוגעים לשתי חוויות שמלוות אותי.הראשון, ותמיד על הקיר תמונה, הוא שיר געגועים לבני משפחה שהלכו לעולמם. הוא מנסה לתפוס את סבי, סבתי ואבי, ולהשלים עם סופיות החיים בדרך. האירוע הבינדורי משמעותי לי. 25 שנים אחרי לכתם של סבא ואבא, אני מוצא עצמי חושב עליהם הרבה. אולי זו ההורות שמובילה אותך לחשוב על מי שגידלו אותך. השיר אני מתאר רגעים קטנים כפי שנתפסו לי בראש, רגעי חיים אמיתיים, שלכל אחד יש.השיר השני, לא היה לי מוצא, נוגע בחוויה כמעט יומיומית שלי. הפעילות החברתית הפוליטית שלי מפגישה אותי עם שדה של עוסק בשאלת זהות כחלק מהאופן שבו המציאות מפורשת. לא הייתי עסוק בזהות שלי עד שלא פגשתי את השדה הפוליטי. מה זה דוויק, מאיפה המשפחה, מה המוצא שלך, הן שאלות שאני נדרש אליהן תדיר…