סיפור קצר שאני אוהב במיוחד.
ההודעה על פיטוריה לא תפסה אותה מופתעת במיוחד. הבעת ההפתעה ששידרה כלפי חוץ, והעמדת הפנים כי גרונה נחנק לא היו אותנטיים. רוב השעות שהייתה במקום בהתה בקירות, במסך המרצד מולה. כל יום קיוותה, ייחלה וציפתה לרגע שבו המספרים על השעון הקטן שבמסך יראו 18:30 והיא תוכל לקום וללכת. חמש שנים מול אותו שולחן שברו אותה מעבר לכל מה שיכלה לצפות. במהלך הימים שלה שם היא לא הרגישה עצב או כאב, אלא בעיקר יאוש.
Post Category → סיפורים קצרים
עלבון
זה טקסט ממש ישן ששכב בטיוטות. הוא נערך קלות, הוספתי לו כמה פסקאות ושיניתי נוסחים, אבל בגדול אין ממש טעם להמשיך אותו משלל סיבות, אבל גם אין סיבה שלא לפרסם אותו.
Continue readingראשומון על אחרי התהילה
אני לא שלם עם הטקסט הזה בכלל. אולי הוא בוסרי מדי. בכל מקרה כשסיימתי אותו לא ידעתי אם להמשיך או להפסיק. אחרי שבוע שהנחתי אותו, ניסיתי לחזור אליו. אבל הרגשתי שהטקסט בסדר, מלבד תיקונים מינוריים, ושאני די מרוצה ממנו. את פסקת ההמשך שהכנסתי מחקתי. חשבתי שהיא לא הולמת כל כך. אולי בדיעבד הייתי צריך לפרסם אותה כסיום אופציונלי. מה דעתכם?
בכל מקרה, הנה ראשומון קצר. ראשומון – סיפור המסופר מכמה נקודות מבט, לעיתים סותרות. כך שכל אחת מספרת זווית אחרת של הסיפור, והסיפור עצמו – כמו המציאות – לא באמת בר תפיסה כאמת מוחלטת.