שומרי הגינה – סיפורה של סדרה

לא, לא נעלמתי. למרות שאני המעטתי בפוסטים כאן, שקעתי לתוך מרתונים בלתי פוסקים של עשייה עליה אעדכן בפוסטים הקרובים. מי שעוקב מקרוב הם תומכי הפטריאון שלי שאני רוצה לומר להם תודה ענקית על התמיכה – בזכותם אני יכול ליצור.

בשנה וחצי האחרונות, במקביל להשלמת הספר, עבדתי על סדרה מצוירת בשם “שומרי הגינה”. שומרי הגינה היא סדרה מצוירת לגיל הרך, העוקבת אחר עלילותיהם של ארבע חיות בגינה קהילתית, שכל אחת הגיעה מרקע חברתי אחר: אלכס הראקון, שהמשפחה שלו עברה לאחרונה לשכונה, ג’ני החתולה שהיא בת לאם חד-הורית, מירו האוגר שגר בבית קטן מאוד עם 80 האחים והאחיות שלו, ואלכסה הדגה שהמשפחה שלה היגרה לשכונה מעבר לים. הם משחקים בגינה, תוך שהם עוזרים למר עץ הזקן, על שורשיו הענפים, לשמור על הגינה מפני אסונות שונים. בדרך הם לומדים על קיימות עירונית, על הסביבה ובעיקר את הכוח שיש במגוון חברתי.

על הסדרה עבדתי עם צוות נהדר שכלל את עודד אילני, על הקונספט ארט בשני הסבבים הראשונים, נטע הולצר, במאית אנימציה מוכשרת ונפלאה, ואופיר שריף שמלווה אותי בפרויקטים שונים תקופה ארוכה (כן, גם את עטיפת הספר הוא עשה), והוא ליווה את סבבי ההפקה השונים ולקח פיקוד על הארט בסבב האחרון.

את הסדרה כתבתי והצגתי מספר פעמים בשנה וחצי האחרונה. בפעם הראשונה בפני משקיע פרטי, שלא היה לו מספיק כסף כדי להוביל אותנו להפקה. בפעם השניה, באירוע קופרו – שוק לקופרודוקציות ישראליות-אירופאיות, כחלק מפיצ’ים במסלול הדיגיטל. היה נחמד, אבל זה לא עזר כל כך. הסיבה העיקרית – המסלול לא התאים לסדרות מצוירות, אלא רק לסדרות-רשת. ככה נראו אז שומרי הגינה:

הדבר הטוב ביותר שקרה מההגשה הזו, היא שיורם הוניג, מנכ”ל המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים, התרשם מאוד והזמין אותי להשתתף בתכנית – הקפיצה המשולשת.

הקפיצה המשולשת היא חממת תוכן לסדרות אנימציה. ירושלים משקיעה רבות במיזמי טלוויזיה, קולנוע, אנימציה ומשחקים והקפיצה המשולשת היא מעין תכנית דגל שלהם בתחום האנימציה. ככה מצאתי את עצמי יושב על העילית של יוצרי וכותבי האנימציה בישראל. אנשים שעשו תכניות לדיסני, כאן, הופ, תסריטאים בעלי יכולות ועוד כהנא וכהנא. כולנו התחרינו על תשומת הלב של מנטורים מדיסני, MATTEL, MGA, נטפליקס, ניקולודיאון וגופי שידור אירופאיים. המנטורים, הצמרת של תעשיית האנימציה העולמית, עבדו איתנו על הידוק העלילה, הנראות והסיפורים. 

לחממה היו ארבעה סבבי הגשה שונים. ההגשה הראשונה, שני סבבי תיקונים לאחריה, וסבב בוגרים מצטיינים שהתקבלנו אליו גם.

ככה נראו הדמויות בשלב ההגשה לחממה:

זהו שינוי ויזואלי עמוק מגרסת קופרו. זה לא היה סוף ההתפתחות. הדמויות הלכו והשתנו, העולם קיבל יותר ויותר אופי, וככה הם נראו אחרי ההגשה הראשונה וסבב ההערות הראשון שקיבלנו:

חדי העין יבחינו במספר שינויים:

הכלב הפך לדג בחליפת אמודאי, הזחל הפכה לציפור, הסנאית הפכה לסוג של חתולה, ורק העץ, הראקון והאוגר נשארו בזהות הרגילה שלהם, אם כי שודרגו ויזואלית. אחרי הרבה שיחות וסבבי שיפור, הגענו לתוצר הבא, ששירת אותנו בסבב השני והשלישי.

את השינויים כאן אפשר לראות בהתנהגות של הדמויות, הצבעוניות והטקסטורות דמויות הנייר. החתולה קיבלה זנב יותר מובחן, היא בדינמיקה של הומור עם האוגר. הדג חנון חמוד, הציפור בשיח משועשע עם הראקון ורק העץ נראה שמן ומדושן. קיבלנו על כך פרס הצטיינות סמלי של 1,500 ש”ח.

לאחר השלמת סבבים 1-3 קיבלנו הזמנה לסבב בוגרים מצטיינים, אליו הגשנו מועמדות, התקבלנו והתחילה עבודת שדרוג מסיבית. בהגשה הסופית שלנו, שהיא המשמעותית ביותר, הדמויות של הסדרה עברו שינוי דרמטי מאוד והיום הן נראות כך:

הדמויות השתנו משמעותית. הדג הפך לדגה (שימו לב לריסים), החתולה קיבלה לוק מובחן יותר ואישיות יותר הרפתקנית. הראקון קיבל יותר אופי פעלתני והאוגר, ובכן, הוא עדיין שובב. העץ עצמו קיבל פנים טובות יותר, ששאבו השראה ממיתוס “האיש הירוק” הבריטי. 

בנוסף, התכנית כוונה בתחילה בעיקר לגילאי 2-4, ככה שהלוק שלה היה צבעוני מאוד, או כמו שהעירו לנו: “מזכיר משחקי מחשב”. בנוסף, אמרו לנו שגילאי 2-4 זה שוק מצומצם מדי וצריך לבגר את הדמויות, לקצר את הפרקים מעשר דקות לחמש דקות, ולהבין שאנחנו צריכים מאסה של תוכן ועולם שיאפשר זאת (בהמשך).

אופיר שריף לקח את הפיקוד על העיצוב, ובנה את הלוק המרהיב שכאן. שימו לב לצבעוניות הקסומה בגווני סגול-כתום, תאורות בין העצים, ולטעמי זה עם המון אופי.

בסבב האחרון שהיה קיבלנו מחמאות רבות וזכינו במענק כספי נכבד מאוד (אני לא יודע אם מותר לי לפרסם על כמה), שמאפשר לנו לעבוד בימים אלו על אנימטיק – מעין סטוריבורד עם הנפשות והקלטת קולות, שנותן מושג הרבה יותר עמוק על ההתנהגות של הסדרה ומקל מאוד על הליך המכירות. כשאסיים אותו בעוד כשבועיים-שלושה אעלה אותו להתרשמות. בנוסף המענק מאפשר לנו לכסות חלק מהעלות של ההפקה עד כה ולטוס לסבבי מכירות בחו”ל.

אני אפרסם בקרוב פוסט נוסף על כתיבת העולם, פוסט על הבייבל (מעין ספר הוראות) של הסדרה, כתיבת התסריטים השונים, הכנת הצעצועים המשלימים (טא-דה!) והעבודה לקראת האנימטיק (זה כבר ככה פוסט ממש ארוך). 

תודה על הקריאה, על התמיכה ועל הדרך.

נמרוד

ספר הבכורה שלי – שני הקבועים יצא לאור!

הרגע הזה הגיע, אחרי כל כך הרבה עבודה קשה – “שני הקבועים”, ספר הבכורה שלי, יצא לאור!
זה לקח לי יותר זמן ממה שרציתי, גם הכתיבה, גם העריכה ובטח ההוצאה לאור עצמה, אבל זה סוף סוף בחוץ ותחושת ההקלה והאימה מקיפות ורבות.

על מה הספר?

בקצרה על אובדן, מוות והתמודדות איתו. בארוך – על זקן המבקר את הנוטים למות, ומשחרר את נשמותיהם לעבר המנוחה האחרונה. מפגש מקרי עם נער משנה את חייו. במקביל, במקום שבין החיים למתים, צועדת ילדה לבדה, מותירה שובל אדמה חרוכה, ליבה בוער בזעם ונקם. זה ספר פנטזיה, ספר שאני מאוד גאה בו ועזרו לי הרבה אנשים טובים להוציא אותו לאור. בחרתי לצאת עצמאית, החלטה שאני מקווה שתשתלם לי. בינתיים לפחות, אני נהנה.

כריכת הספר

מה אני עושה עכשיו?

קודם כל, הייתי צריך היה להקים עמוד מכירות לספר – http://dweck.co.il/buymybook – דרכו אני מרכז את כל המכירות. ההקמה שלו הייתה כיפית מאוד והזכירה לי כמה אני אוהב להקים אתרים. זו הייתה הזדמנות טובה לתרגל HTML, לחדד את החושים שוב על הקמת חנויות, קודים של מדידה ומכירה, אתם יודעים – כל הקסם הזה שהוא הפרנסה שלי ביומיום.

השלב השני, אליו אני נכנס עכשיו, הוא יחסי הציבור, תפעול השיווק וההפצה. אני מתכנן כמה דברים, בהם סבב הרצאות על הספר וכמובן אירוע השקה. יש לי מחשבות כלליות לגבי איך הוא יראה וכו’, אבל בטח נגיע לזה בהמשך.
במקביל אני שוקד במלוא המרץ על יצירה נוספת. בכלל נפתחו לי הצ’אקרות של היצרתיות. כתבתי סיפור קצר חדש שהוגש לתחרות במסגרת כנס “עולמות”. סיימתי שלד לספר חדש, יש משחק חדש בקנה ועוד ועוד. כל הפרטים על כך יופיעו בבלוג התומכים ב-Patreon .

אז קנו את הספר, השתתפו בתמיכה ומנעו ממני את המצב הזה:

מצב קיומי מייצג

על כתיבת פנטזיה לא מערבית

סיימתי לקרוא את טרילוגיית Winternight של קתרין ארדן. מניח שרובכם לא מכירים את השם, ארדן היא אחד השמות ה-Up and coming במצעדי מכירות הפנטזיה מזה מספר שנים, ולצערי הספרים שלה עדיין לא תורגמו לעברית. מה שמיוחד בכתיבה שלה הוא שהיא חלק מזרם שלא עושה שימוש בחומרי גלם קלאסיים, אלא מחפש השראה ממיתולוגיות אחרות. במקרה שלה, המיתולוגיה הסלאבית, המוכרת למי שמשפחתו מגיעה מחבר העמים היטב.

במוקד העלילה של סדרת Winternight, עומדת נערה כפרית במחוז ברוסיה של ימי הביניים. רוסיה של התקופה היא שורה של נסיכויות המנהלות קשרי גומלין וכפופות לנסיכות במוסקבה. הנצרות מנסה לטעת אחיזה באזורים הכפריים, ועולם האגדה הסלאבי מנהל מלחמת הישרדות מול הדת. גיבורת הסיפור מגלה את עולם האגדות, ומוצאת כי יש לה בו תפקיד מפתיע במיוחד. העלילה משלבת דמויות מיתיות כדומובוני, רוסלקות, צ’רטות ושאר מיני רוחות ושדים מהמיתולוגיה הסלאבית. זה בעצם ספר פנטזיה על דד מורוז וסינגורצ’קה, גיבורי הנובי גוד.

רוב הכתיבה הפנטסטית שאני קראתי בחיי נשענה על המיתולוגיות המערביות המרכזיות – היוונית, הנורדית או הבריטית. את עולמות הפנטזיה מאכלסים עלפים, דרקונים, הוביטים, גמדים, פיות וכן הלאה. זה לא מפתיע, שכן רוב מה שקראתי בחיי היה ספרות מערבית. מיצירות קלאסיות כשר הטבעות, ועד לספרות מודרנית יותר כמו ניל גיימן. לא פעם הרגשתי כי נוצרו מעין גבולות גזרה מחייבים במסגרתם רוב ספרות הפנטזיה מתקיימת והיא מכילה את אותן קונבנציות של קסם ואגדה. אבל גבולות נועדו שישברו אותם וישחקו איתם, כי אחרת איפה הכיף? הפעם הראשונה שקראתי פנטזיה שלא נשענה על עולמות התוכן המערביים הייתה בסדרת “רצון הנודד” של מרגרט וייס וטרייסי היקמן, מעין פנטזיה המבוססת על המיתולוגיה הערבית/איסלאמית, כמו שאמריקאים תופסים אותה – ג’ינים, בדווים מסתוריים וכו’.

בשנים האחרונות הולכת ועולה כתיבה פנטסטית המבוססת על מסורות חדשות. למשל, “ילדי הדם והעצם” של טומי אדמייה, הנשענת על סיפורי עם מערב אפריקאיים. בקינדל מחכה לי The Poppy War של R.F Kuang העוקב אחר אימפריה סינית אפלה. הנובלה The Terracotta Bride של זן צ’ו, היא אחת המיוחדות שקראתי בשנים האחרונות וגם היא שואבת השראה מהמיתוסים הסיניים. אגב, קתרין ארדן היא לא הכותבת היחידה שנשענת על מיתולוגיה סלאבית, אליה מצטרפת נעמי נוביק שזכתה בשלל פרסים על ספרה “עקורה”, וכעת הוציאה ספר חדש בשם “Spinning Silver”. בראיונות עם אותם סופרים הם מתארים איך בשנים הפורמטיביות של חייהם שמעו על אגדות ומעשיות הנוגעות לתרבות מהם הגיעו. אלו היוו את חומרי הגלם שלהם, והיו להשראה לכתיבה שלהם. זה מרענן, זה מרגש ועבורי כיוצר זה שב ומזכיר את האמת הפשוטה שאם אתה רוצה ליצור משהו אותנטי אה חייב להתחבר לחוויות אמיתיות בחייך, בין אם אלו חוויות רגשיות, ובין אם אלו אלמנטים של התרבות שאתה חלק ממנה.