אתמול פורסמו שני שירים חדשים שלי במגזין יד מזרח. השירים נכתבו בשנה האחרונה, כחלק מאסופת שירים שכתבתי במשך התקופה של השנתיים האחרונות. אני מאוד אוהב לכתוב שירה, השתתפתי גם בסדנת כתיבה שירה בהנחיית אלי אליהו. אולי הפעם הראשונה שמצאתי את עצמי באמת נהנה בסדנת כתיבה. יש משהו בשירה שהוא מאתגר מצד אחד ומאפשר לגעת בחוויה מהצד השני. שני השירים שפרסמתי נוגעים לשתי חוויות שמלוות אותי.
הראשון, ותמיד על הקיר תמונה, הוא שיר געגועים לבני משפחה שהלכו לעולמם. הוא מנסה לתפוס את סבי, סבתי ואבי, ולהשלים עם סופיות החיים בדרך. האירוע הבינדורי משמעותי לי. 25 שנים אחרי לכתם של סבא ואבא, אני מוצא עצמי חושב עליהם הרבה. אולי זו ההורות שמובילה אותך לחשוב על מי שגידלו אותך. השיר אני מתאר רגעים קטנים כפי שנתפסו לי בראש, רגעי חיים אמיתיים, שלכל אחד יש.
השיר השני, לא היה לי מוצא, נוגע בחוויה כמעט יומיומית שלי. הפעילות החברתית הפוליטית שלי מפגישה אותי עם שדה של עוסק בשאלת זהות כחלק מהאופן שבו המציאות מפורשת. לא הייתי עסוק בזהות שלי עד שלא פגשתי את השדה הפוליטי. מה זה דוויק, מאיפה המשפחה, מה המוצא שלך, הן שאלות שאני נדרש אליהן תדיר ומנסה להתחמק מהן לא פעם. זה לא משנה מה אני עונה, תמיד יש למישהו דעה. אני מעדיף להסתכל קדימה ולא אחורה, אבל השאלות רודפות והתשובות שלי תמיד יהיו לא מספקות.

בנוסף, עוד דבר מעניין הוא שהשירים תורגמו לאנגלית. זה אירוע מאוד גדול ומרגש בשבילי. היכולת לתרגם את השירים לשפה נוספת מאפשר לי פעם ראשונה לפגוש קהלים בינלאומיים. מהלך התרגום היה מורכב. עברית היא שפה עשירה עם הרבה רבדים והמשמעויות הולכות לאיבוד בתרגום. החיפוש אחר המילים הנכונות שישמרו משמעות הוא לא פשוט. על זה נוסף ממד המקצב. אני ראפר בהכשרה והמוזיקליות של השיר משמעותית לי. מה שעובד בעברית לא בהכרח עובד באנגלית. חריזה, משקל, מבנה, נשברים בין שפה לשפה והחיפוש אחר הפשרה הטובה היה לא קל. אני מרוצה מהתוצאה וסקרן איך היא תתקבל.

אשמח מאוד לשמוע את המחשבות שלכם על השירים, ואיפה הם פוגשים אתכם.

לא היה לי מוצא:

https://www.yadmizrahmag.com/i-had-no-origin-nimrod-dweck-

ותמיד על הקיר תמונה:

https://www.yadmizrahmag.com/always-a-photograph-on-the-wall-dweck