ניהול מוניטין ומשברים ברשת – הרצאה

בחודש מרץ העברתי הרצאה בבית הספר "חשיפה" של האוניברסיטה הפתוחה לקהל הרחב ולמתעניינים בתכנית הלימודים על ניהול מוניטין ברשת ועל ניהול משברים ברשת, זאת לאור ניסיוני המקצועי בדייס מרקטינג. לשמחתי הרבה הם צילמו בוידאו את ההרצאה, אז עכשיו גם אתם יכולים ליהנות ממנה. האמת, קצת סגירת מעגל עבורי, את התואר הראשון שלי עשיתי באוניברסיטה הפתוחה ויש לאוניברסיטה מקום חם בליבי.
למתעניינים בימים אלו נפתחת תכנית לימודים בה אני אלמד בבית הספר חשיפה. פרטים ניתן למצוא באתר שלהם.

הנושאים בהם אני עוסק בהרצאה זו:

1. נקודת המבט הפרסומית/שיווקית ממנה אני מגיע לכל תחום השיווק אונליין והניו מדיה.
2. המשמעות של מוניטין ברשת ומתי הוא משמעותי.
3. איך אנחנו מנטרים אותו, מעודדים אותו ומקדמים אותו.
4. מתי מתקיים משבר, מה מעורר אותו ואיך מתמודדים איתו.

What's the first game you designed?

Couple of days ago a thought blazed through my mind "What was the first game I designed?". I've posted the question on GameIS – the facebook group of the Israeli game designers association, and the answers were quite surprising. Most people told of the first computer game they programmed. Some of board games, and very few told about the games they played as kids. I must admit, I was sure most will tell about their childhood games, the ones they invented or changed the rules – creating something new. And yet it was interesting enough.
Games are key element in our evolving as human beings. They give us a free liberated space to do as we wish, in a set of rules that we take upon ourselves. When I remember the games that accompanied me in childhood, and I'm not talking of soccer or hide and seek, I remember the games I used to invent with my siblings in the living room. We usually made a huge castle out of the pillows available and fought each other over dominance. I sometimes recall the games I played in kindergarden, building motorbikes from wooden building blocks or my G.I Joes and toy soldiers. These are games I used to play, and sometimes invent the rules, but these were not the first game I designed. Every game designer has one he considers as such. It's like the first time you rode your bicycle, the first time you played the piano or the first time you kissed a girl. It's something the leaves an impression on you , and it always stays with you.
For me it was back in 1989. I was a third grader who had troubles in bible class. I was bored, I hated the teaching method, and I didn't find the inner strength to do homework. My teacher, in an act of true insight of my young bored troubled soul, offered that I'll make something special that will summarize the story of Moses. So I found myself in the living room, with the aid of my family, making a board game named "Mommy, Plagues!" – a combination of monopoly and trivia which required using the bible to find the correct answer of various questions. I still have the game with me, and it serves as a reminder for the first time I actually invented and designed a game.

What's the first game you designed?

משחקי הרפתקאות – איפה אתם. או געגועיי ל-LOOM ולקירנדיה

לאחרונה אני מסתובב עם תחושת געגועיים לא ברורה לשני משחקים שמלווים אותי ויזואלית עד היום.

הראשון הוא LOOM, או האורגים. LOOM נחשב בעיניי לאחת הקלאסיקות הטובות ביותר במשחקי מחשב בשנות ה-90. המשחק היווה בעיני מופת מבחינת אופן המשחק, הסיפור שהוא העביר לקהל, העיצוב הגרפי והחוויה הכללית. בתחום של משחקי הרפתקאה הוא היה חריג. בתחום של משחקי חידות הוא היה חריג. עובדה שיותר מ-15 שנים אחרי ששיחקתי בו אני עדיין מתגעגע אליו ולקסם שהוא השרה עליי. אז מה זה LOOM? המשחק מתאר את סיפורו של חבר לגילדת האורגים, הרוצה להתאחד עם חבריו לגילדה שהפכו להם לאווזים ונעלמו. העלילה מתרחשת בעולם פנטסטסי בו כל אחת מהדמויות אותן פוגש השחקן שייכת לגילדה מקצועית אחרת. כשחקן אתה צריך לנדוד בעולם, לפתור חידות מוסיקליות שונות – זאת דרך נגינת רצף תווים נכון המפעיל קסם כזה או אחר – ולגלות מה קרה לחבריך. הדמות הראשית תמיד עוטה גלימה וכיסוי ראש, אין לדעת איך פניה נראים. המשחק הוא חוויה ויזואלית.

קירנדיה, הוא בעצם שם גורף לסדרה של שלושה משחקים בם The Legend Of Kyrandia. מדובר בעלילות העצובות למדי של ממלכה קסומה, בה ליצן החצר מלקולם חיסל את המלך והמלכה ותפס את השלטון. במשחק הראשון הגיבור הוא ברנדון, צאצא לבית המלוכה, המנסה להחזיר לעצמו את מקומו ולנקום את מות הוריו. המשחק השני עוסק בקוסמת בשם זאנטיה המנסה להציל את הממלכה מיד מהלכת (כמו שזה נשמע). בשלישי אתה משחק את מלקולם המנסה להשיב לעצמו את המוניטין שלו ולטהר את שמו מרצח בני המלוכה. בקיצור – עולם אפי שלם וצבעוני, עשיר בהומור ומלא בפנטזיה. היכולת של קירנדיה להציג עושר ויזואלי ותוכני מצד אחד, ומהצד השני להיות קווסט קלאסי וכיפי מאוד שלא לוקח את עצמו ברצינות, שאבו אותי לתוכם והאמת שלפעמים פשוט בא לי להוריד את המשחקים ולשחק בהם.

למה בעצם אני מתגעגע לשני המשחקים הללו? אולי כי במידה רבה הם מייצגים כתיבה משחקית שנדיר למצוא אותה. כתיבה ששמה דגש על תוכן וחוויה, על מסע של שחקן ועומק רגשי. הם היו משחקים טובים מבחינת הגרפיקה והממשק, וחכמים מספיק עם חידות פנימיות טובות שהעסיקו שחקן שעות. ההתפוגגות של עולם הקווסטים וההרפתקאה אי שם בסוף שנות ה-90, הותירו לדעתי חלל גדול. יש לאחרונה יותר ניסיונות לעשות משחקי הרפתקאה, כמו למשל Tellatale Games שעשו את סדרת בחזרה לעתיד במשחקים, ויוצרי משחקי הרפתקאות שמנסים לחזור ולייצר משחקים באופן עצמאי. אולי תור הזהב של משחקי המחשב עוד יגיע, בינתיים אני יכול להעיד רק על עצמי שהייתי שמח לעשות משחקים כאלו.

ספרו ושתפו בתגובות – אילו משחקי הרפתקאה אתם זוכרים ואוהבים?