בנדיקט אנדרסון
היום הייתי באי-כנס 5 מסכים, אירוע בו הקהל מייצר את התוכן ומספר על חידושים בתחום הניו מדיה. מי שלא היה באי-כנסים, הסבר קל. מדובר באירועים קהילתיים ויצירתיים, בהם הקהל מייצר את התוכן בעצמו. זו הזדמנות נהדרת ללמוד הרבה על מה שאנשים עושים, לשמוע מה הם יודעים לעשות ולשתף בידע שלך בתמורה. בכנס היום עסקו בטכנולוגיה והאופן שבו אנו מספרים סיפורים במסכים שונים. מלבד הרצאות על טרנס-מדיה, סיפור סיפורים, קולנוע ב-360 מעלות וכו'. אני דיברתי על פיתוח משחקים חינוכיים על התנ"ך בטכנולוגיות זיהוי פנים ותנועה (RealSense של אינטל אם זה אומר משהו למישהו). קונקרטית, איך מלמדים ערכים דרך משחקי מחשב, תוך התחשבות באופן הקריאה של דור דיגיטלי וכיצד הטכנולוגיה משפיעה על האופן שבו אנו מבינים את התרבות וההיסטוריה שלנו.
המונח דור דיגיטלי הוא מרתק לכשעצמו. אם אנחנו מדברים על המעבר בין הדורות הדמוגרפיים השונים. הדור של ילידי 81 ואילך, נחשבים לדור המילניום. זהו דור שגדל עם אינטרנט, מדיה חברתית, מכשירים חכמים. דור שחווה את מהפכת טכנולוגיית המידע בעוצמה אדירה. החיים של הדור הזה שונים מהותית מאלו של הוריהם, וזה בסדר גמור. זה מה שטכנולוגיה עושה. היא משנה את הכול. מה שתמיד ריתק אותי הייתה השאלה כיצד טכנולוגיה משנה את גבול הדמיון של מי אנחנו ואת האופן שבו אנו מתנהגים בחברה על גווניה השונים. איך היא מגדירה אותנו.
בתואר הראשון התעסקתי רבות בנושא של לאומיות. כל קורס שנגע בתחום, הייתי דוהר אליו. הייתי בולע את כל הספרים הרלוונטיים, כותב עבודות ומנסה להבין לעומק מה זו הלאומיות ומאיפה היא הגיעה. בנדיקט אנדרסון היה ההוגה ששינה לי את החיים. הוא הצליח לתת מילים למחשבות שהיו לי בראש. במוקד ספרו עמד הרעיון שטכנולוגיה מייצרת תנאים בהם קהילה צריכה לדמיין את עצמה מחדש, בדגש על מהפכת הדפוס כקטליזטור. הייתה בספר הקדמה נפלאה של ירון צור על העם היהודי לאורך הזמנים שסגרה לי את הפינה לגבי העם שלנו. הרעיונות שהציג אנדרסון לגבי התפקיד של מהפכת הדפוס כקטליזטור ללאומיות הובילו אותי לחקור את נושא הטכנולוגיה והחברה. רציתי לבחון את האופן בו טכנולוגיה מעצבת את החיים שלנו. את האופן שבו אנו מתנהלים כחברה בזכותה. בהקשר זה אודה כי אישית תמיד הייתי מרותק יותר ממיתוסים ומהתפקיד שלהם בחברה. איך אלו מייצרים את גבול הדמיון של האפשרי, מגדירים לנו את הערכים שמובילים אותנו ואת התרבות. בתזה שלי בסיום התואר השני עסקתי במדע בדיוני והתפקיד שלו בהקשרים אלו. לא הייתי מגיע לזה בלי המסע שבנדיקט אנדרסון שלח אותי אליו מבלי שידע.
כיום, בכל הכובעים המקצועיים שלי, שאלת תפקיד הטכנולוגיה נוכחת. בעיקר באופן בו אני בוחר לספר סיפור כזה או אחר. בין אם זו חוויית המשחק של שחקן, אופן הפרסום של טקסט, אופן ביצוע פעילות חברתית, או אופן הביטוי של התנהגות צרכנית – כל אלו הם נגזרת של הטכנולוגיה. בהתאם לכך, ככל שהטכנולוגיה השתנתה כך גם משתנה החברה. משתנה האופן בו אנו מתנהלים בכל תחום. אנחנו בעיצומו של מסע מרתק והייתי מסיים כאן בתודה לבנדיקט אנדרסון, אם לא הייתי מגלה השבוע שהספר שלו ברשימת הסילבוסים האסורים של "אם תרצו".
אם תרצו פרסמו מחקר על האקדמיה הישראלית בו משתמע כי היא ממליצה שלא ללמד את אנדרסון שכן גישתו ללאומיות תורמת תרומה משמעותית להטייה אנטי ציונית. כיצד יכול להיות הם אומרים שלאומיות היא המצאה מודרנית אם יש תיאוריות שגורסות אחרת. מדוע, הם שואלים, לא מלמדים גישות אחרות כמו הגישה האתנו-סימבולית הגורסת כי עמים התפתחו והשתנו לאורך השנים ולמעשה תמיד היו שם. לשיטתם מדובר במהלך בעייתי שמדיר את הלאומיות מהאוניברסיטה. אישית אני לא מוצא בעיה עם זה שמלמדים לאומיות מודרנית כהתפתחות מודרנית. בלימודיי שאלתי את המרצים שלי האם לא היו עמים קודם, תשובתם המלומדת והטובה הייתה – לא במובן שבו אנו תופסים עמים כיום. מי שעוסק בהיסטוריה של הטכנולוגיה וחקר הרעיונות, יכול לספר רבות על האופן בו שינתה טכנולוגיה בתקופות שונות את גבול הדמיון של מי אנחנו ומה אנחנו. צר לי שאם תרצו מתעקשים לראות את האנושות כמקשה זהה אחת לאורך כל הזמנים ומתעקשים שלא לראות את החברה האנושית העכשווית נבדלת פי עשרות מונים מזו שהייתה כאן לפני 2000 שנים.
