נתחיל מהסוף. ניצחנו.
לפני כמה שנים הקמתי יוזמה קטנה בשם רואים שחור בעיניים. הרעיון היה לארגן אזרחים שנפגעו מזיהומים סביבתיים משמעותיים לתביעה ייצוגית נגד המזהם. ארין ברקוביץ' סטייל. רק בהתנדבות. את הגשת התביעה הראשונה עשיתי סביב אסון עברונה. הדליפה הגדולה של נפט ודלקים בשמורה הדליקה אותי וחשבתי שצריך להיות מישהו accountable . ארגנתי כמה מאות תושבים ועם עורכי דין סביבתיים נהדרים התביעה הוגשה. לקח כמה שנים אבל הפשרה הושגה ו-100 מיליון ש"ח שולמו לשיקום עברונה והסביבה. ניצחון מדהים.
ב-2017 היה אסון אשלים, זיהום חסר תקדים, שהאחראית עליו היא חברת רותם אמפרט מבית כי"ל. שוב יצאתי לדרך וארגנתי גם תובעים, גם חומרי עזר לעורכי הדין, ושוב בעזרת מתנדבים התביעה הזו, יחד עם עוד שתיים, הוגשה, על סך 400 מיליון ש"ח.
הסיפור התחיל להסתבך כשהמדינה טענה שאין לאזרחים זכות להגיש תביעה ייצוגית על נושאים סביבתיים אלא רק למדינה. מספר גופים התחברו, נפגשנו אצלי במשרד והוסכם שצריך לעשות גם מאמץ לשינוי חוק העונשין. לא הייתי מעורב במהלך הפרלמנטרי והצוות של יעל כהן פארן, דב חנין ואחרים היו מעורבים בזה. בסופו של דבר החוק שונה רגע לפני נפילת הממשלה דאז, והדרך להגשת התביעות הייצוגיות האזרחיות בנושאי סביבה נסללה. ניצחון גדול.
אסף פינק ושאר עורכי הדין הסכימו על איחוד התביעות, ונכנסו לגישור. עקבתי מרחוק. תפקידי הסתיים מבחינתי בהגשת התביעה. התלבטתי אם לפעול עם רואים שחור בעיניים עוד כמה פעמים, אבל לא מצאתי אירוע גדול ומשמעותי ושקעתי להגדלת תנועת דרכנו, עסקיי הפרטיים והמשפחה.
היום בבוקר אחרי שהורדתי את הבכורה בגן הגיע הפוש על הפשרה באסון אשלים. פרצתי בדמעות. זה רגע של ניצחון כל כך משמעותי. גם הוקמה קרן לשיקום הסביבה, גם המזהם לקח אחריות וגם שולמו פיצויים אפילו יותר משמעותיים מאסון עברונה.
הדרך הארוכה לניצחון הזה היא של הרבה אנשים שעזרו, שנרתמו, של תושבים שהעזו למרות מערכת היחסים המורכבת של המועצה עם כי"ל. של עוזרים פרלמנטריים וחברי כנסת, של מי שאיכפת לו. אני מרגיש גאווה גדולה שהיה לי חלק בניצחון הזה. אני גאה שהפעילים בישראל ממשיכים למרות כל האתגרים. אני מאמין שצריך להקים כאן גוף של תביעות סביבתיות, שיגיש ויתקוף וינשך. מוכן לדבר על זה עם מי שרוצה.
בסוף עוד יהיה פה ממש טוב. לכולם.