הישראליות מורכבת ממגוון של שבטים שונים, כדברי הנשיא ריבלין, המחפשים את החיים המשותפים. חיפוש זה כולל מטבעו את השאיפה לטוב המשותף לכולם אותו נגלה דרך הידברות וממנה הסכמה על חזון. אך לא כולם מחפשים את המשותף. יש מי ששואפים, בשם חזון כזה או אחר, לטהר את המרחב מכל מה שלא דומה להם. אלו אותם אנשים המדירים ערבים וחרדים ממחייה בערים משותפות. אותם אנשים שנמנעים מהעסקת מיעוטים. בשבוע האחרון הרימו מהם את הראש. הרב לווינגר וחבורת המגבים. הפעם הם תקפו נשים, בפעמים אחרות הם תוקפים להט"בים. לא פעם הם בוחרים לתקוף קבוצות דתיות שונות. למה? כי עבורם המרחב צריך להיות שמור לקבוצה אחת, עם תפיסת עולם אחת, עם צורת אמונה קיצונית מסוימת. כל השונה ממנה, כל השבטים האחרים, לא רק שמבחינתם אסור לשתף איתם פעולה, אלא יש להדיר, להגביל ולקוות שייעלמו מחיינו או שיכנעו. הקיצוניים הללו יכולים להיות חילוניים, דתיים, ערבים או חרדים. אנו עומדים מולם ונאבקים מול הקול הרם שהם משמיעים. השבוע אישרה הכנסת בטרומית את חוק המואזין. יוזם החוק הוא ח"כ מוטי יוגב, איש השייך לקבוצה קיצונית. הקבוצה אליה שייך יוגב מערערת על הטוב המשותף המתון. הוא איש של שחור או…
גיקונומי עם דורון ניר וראם שרמן
צילם: דורון ניר
שבוע שעבר ביליתי שעתיים וחצי מרגשות ומבדרות להפליא עם דורון ניר וראם שרמן מהפודקאסט המשובח ביותר - גיקונומי. וידוי, התרגשתי מאוד שהם בכלל הזמינו אותי. אני מאזין שלהם וזו הייתה אחת ההפתעות הנעימות ביותר שקרו לי. מפה לשם, ביליתי איתם ערב שלם, אחרי יום שבו דיברתי ברצף 8 שעות, בין אם בללמד או להרצות למכינה שביקרתי בה בצהריים. השיחה הארוכה עסקה בפוליטיקה, ציונות, כלכלה, ראפ, וי15, דרכנו, רבין וכו'. מוזמנים להאזין כאן:
יצחק בוז'י הרצוג
המשבר הגדול של מחנה המרכז-שמאל נובע משני כשלים יסודיים שקשורים זה בזה - אובדן דרך ערכית ואובדן מנהיגות. המרכז-שמאל לא באמת בשלטון כבר 20 שנים. זה פרק זמן משמעותי שהיה יכול להיות הזדמנות, אלמלא הפיאסקו שנקרא ההנהגה הפוליטית של רוב המפלגות ועסקניהן. הניתוק מתקציבי השלטון יצר, יחד עם שינויים חברתיים, יצר מצב בו כל בסיסי הכוח שהיו למרכז והשמאל הלכו ונקרעו מהם. התקציבים, הג'ובים, כל מה שמאפשר להציב אנשים בבסיסי כוח שונים ולקדם מדיניות. אפשר להתקומם על כך, אבל זה לגיטימי. ככה בנוי המשחק הפוליטי, מי שמנצח מתחיל לבסס את השליטה האידאולוגית שלו דרך המנגנונים. זה בדיוק מה שמירי רגב, בנט ואחרים עושים היום במשרדים שלהם. הם מנקים את האורוות האחרונות שנותרו ממי שמייצגים את האידאולוגיה של המחנה השני. ב-20 השנים הללו ניסו מנהיגי המרכז והשמאל לחזור חזרה לשותפות בשלטון בכל מחיר. ממשלות אחדות, פשרנות אידואלוגית, ויתור והעמדת פנים. הכול כדי לגעת שוב בבסיסי הכוח הללו שיאפשרו להם סוג של עוצמה פוליטית ממוסדת. אבל זה לא מה שהם היו צריכים לעשות. הם היו צריכים לראות את ההזדמנות הגדולה שטמונה באופוזיציה לוחמת. להיות שם כדי לשאול את השאלות הערכיות המתבקשות - למה הציבור…