אבא, אחי ואני, 14-12-85
הטקסט הבא נכתב לרגל יום השנה ה-15 למותו של אבי. עמיחי דוויק, זכרו לברכה, נפטר בשנת 2000 ממחלת הסרטן. הוא היה שופט מחוזי, יו"ר תנועת הצופים אבל עבורי יותר מהכול הוא היה אב אוהב שתמיד היה שם בעצה טובה, מילה חכמה, חיבוק והכול ללא תנאי. הטקסט הוקרא היום באירוע האזכרה שהתקיימה בתאריך העברי לפטירתו. בתחתית הטקסט אפשר למצוא לינק להקראה שלי של הטקסט. פרידה מגשר מעריב / 24.7.2015 "היה גשר - וראו איננו עוד: קודם זמנו פורק הגשר הזה, והתחבורה בנתיביו נפסקה וצר! עוד רכב אחד היה לו - והנה אין רכבים לעד, אינם לעד!"* גשר מעריב יפורק ונדמה שאיתו גם תל אביב כפי שהציג לי אותה אבי. אבי, יליד תל אביב, בואכה גן החשמל רחוב ברזילי. שם היה המכס הישן וכאן היו צדים ברווזים. כאן התגורר ומהמרפסת היו יורקים את הקציצות של הסבתא אותה לא הכרתי. עבר מיתי ומפואר מלא באנשים אותם לא פגשתי, מלא בסיפורים אודות נער שהיה לגבר, שהסתובב ברחובות העיר, שחינך ועשה, התלוצץ ופגש ואהב את חייו וחבריו. גשר מעריב יפורק ולמרות שהוקם הגשר רק כאשר נולדתי, הוא ואבי קשורים בקשרי עבותות מבלי שידע המנוח, ומבלי שידע…
מפה די מדהימה עם מיפוי של המיתוסים המרכזיים בעולם. בהחלט מעשיר. מעניין אם יש מפה גם של מיתוסים מודרניים של המאה ה-21.
שאלה אותי ידידה היום, לכבוד טור שהיא כותבת, למה אני קורא קורא פנטזיה ומדע בדיוני. אחרי תשובה ארוכה ומפורטת, חשבתי שאולי שווה להביא אותה כאן גם כן ולהרחיב קלות. היא נוגעת גם לנושא עיצוב משחקים, ביחוד לפוסט הקודם שלי על המשמעות שיש למשחקים, וגם לנושא כתיבה בכלל. אז למה לא בעצם? עיקרה של התשובה שנתתי לה עסק בתפקיד המלמד שיש למדע בדיוני ופנטזיה. זה נושא שקל לדון בו, מתוקף התפיסה ששני הז'אנרים (שיש מי שמגדירים אותם כז'אנר אחד אבל נשאיר את ההגדרות הללו לחוקרי ספרות) הם סוג של תמרור דרכים, סימני דרך, לחיים בתקופה המודרנית שלנו. בדומה לתנ"ך בימי הביניים, בדומה לאגדות המיתולוגיה בתקופה הקדומה, כך גם המדע בדיוני והפנטזיה משמשים לנו הוראות לגבי חיינו באמצעות משלים מתוחכמים. כל אחד מהם בתורו שם במרכזו דבר מה אחר. במדע בדיוני זהו החידוש המדעי - תהיה זו תיאוריה פורצת דרך או אלמנט טכנולוגי או אפילו חברה אחרת שפניה השתנו בגלל הטכנולוגיה, בפנטזיה הקסם הוא הכוח המניע את העולם, אם לא קסם אז זוהי נבואה עתיקה דבר מה אחר המנפץ את שגרת חייהם של בני אדם ודמויי אדם ושולח אותם למסע ארוך. אמר ג'וזף קמפבל…