קשה לי לתאר כמה הלב שלי מרוסק מהשריפות הללו. כל היערות שנשרפו הם מהמקומות האהובים עלי בישראל. יער בן שמן ופארק קנדה, הם מקומות שאני מרגיש שגדלתי בהם, הלכתי והכרתי את השבילים שביערות. יערות השפלה הם חלק מנוף ילדותי, ובכל פעם שאני מחפש טיול מהיר ונעים, בריחה מתוקה לטבע, אני מוצא את עצמי בהם. בנסיעות לירושלים או מודיעין, הייתי נכנס לא פעם לגיחה ביערות, עוצר שם ונושם מחדש את העולם. ביפנית יש ביטוי בשם שירין-יוקו, בהעדר תרגום טוב, מקלחת יער. הפעולה בה אתה נותן לטבע לשטוף אותך ולהרגע דרך מה שהוא עושה לחושים שלך . וכן, זה יער שאדם נטע, וכן זה קצת טבע מהונדס. אז מה? קליפות העץ, מחטי האורנים, הסירה הקוצנית, הפריחה העזה, העשבים בחורף והאביב, והקוצים בקיץ. כל אלו שטפו אותי פעם אחר פעם והזכירו לי שכולנו חלק מהבריאה, לא מעל, לא לצידה, חלק. שיעור שמקרב אותנו קצת יותר למי שאנחנו באמת ומלמד צניעות.

מזג האוויר הקיצוני, והולכים להיות לנו עשרות ימים כאלו בשנים הקרובות, דורש מאיתנו לאמץ מילון חדש בהתנהלות היומיומית והלאומית שלנו. אנחנו צריכים עצים. אנחנו צריכים טבע. אנחנו צריכים את ההשפעה הסביבתית שלהם. השינוי בזרמים העולמיים משפיע על דפוסי המים והגשם העולמיים. בישראל קו המדבר משתנה וסכנות אמיתיות עולות. בזכות מפעל ההתפלה דחינו, ואולי ניצחנו, את הסכנה שלא יהיו לנו מים. אולי אנחנו אפילו מייצרים יותר מים ומסוגלים להשיב לטבע חלק. אך הבצורות הצפויות לא משפיעות רק על בני אדם, אלא בעיקר על ההאביטאט בו אנחנו חיים. צריך לשאול איך אפשר להגן עליו, לטפח אותו ולתת לו יותר.

ממשלת ישראל, ואיתה הקואליציה כולה, התנהלו רע מאוד לקראת האסון. חרף התחינות השונות, חרף הבקשות, לא התקיים דיון משמעותי. תומר לוטן, לשעבר מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, סיפר ברשת אקס, איך רכש דחוף של מסוקי בלקהוק נדחה על ידי השר לביטחון לאומי, בן-גביר. ח"כ ולדימיר ביאליק מיש עתיד, פירט איך קיצצה הממשלה 250 מיליון ₪ מתקציב שירותי הכבאות. חברי כנסת אחרים תיארו איך פנו פעמיים בשנה האחרונה בדרישה לדיון דחוף בוועדות הכנסת להיערכות לשריפות חירום. דב חנין וארגוני סביבה פנו למשרד ראש הממשלה בבקשה לדיון חירום, וזכו להתעלמות. כל דיבורי הרהב בשנים האחרונות על סופר-טנקר לא הובילו לדבר. ישראל לא רכשה ציוד כיבוי שריפות, לא נערכה כמו שצריך וכעת אנחנו מביטים ביערות המפוחמים. נדרשת בדיקה מעמיקה של המדיניות וההיערכות לכך.

אנחנו צריכים פתרון הוליסטי. ממשלות ישראל, הנוכחיות והעתידות, צריכות להבין, ההתחממות הגלובלית כאן. מזג האוויר הקיצוני משפיע על כל האזור. יש כאן משבר מים מתגלגל, יש פה שריפות. זה דורש היערכות מקומית – חיזוק מידי של לוחמי האש. תכנון נכון יותר של מרחבי הכיבוי ואמצעי ההגנה מפני שריפות. חינוך אזרחי מתאים. צריך לבחון מודלי ביטוח המאפשרים שיקום מהיר וחכם של היערות והתיירות הנלווית. צריך גם היערכות אזורית. יש יערות בלבנון, סוריה, טורקיה, קפריסין, ירדן ומצרים. לא רק בישראל. בשנים האחרונות ראינו שריפות ענק בכל אחת מהמדינות הללו. אנחנו נדרשים להסדר אזורי כדי שנוכל לתכנן איתן ביחד התמודדות משותפת. השריפות בישראל יכולות להתרחש בקלות גם בגבעות יהודה ושומרון, על אף שאינן מיוערות כמו ישראל. המרחב האקולוגי שלנו ושל הפלסטינים משותף, וההתמודדות עם האסונות הללו צריכה להיות משותפת.

יותר מהכול צריך לא לחפש פתרונות נוחים שיפטרו את כולנו מאחריות. יש לכולנו אחריות להבטיח את הטבע לשנים ארוכות. אנחנו צריכים להמשיך לחנך את ילדינו לשמירה עליו. אנחנו צריכים להכין אותם לעולם הולך ומתחמם. ההיסטוריה של האנושות והטבע לימדו אותנו שהמסתגל שורד. כדי להסתגל אנחנו צריכים ביחד ללמוד את המצב החדש, ללמד, להציע פתרונות ולא לברוח להאשמות נוחות. זה בידיים שלנו וזה דורש קודם כל להסתכל על כל מה שהיה כאן בשנים האחרונות – ההסתה, העדר האחריות של מנהיגי ציבור, סדר עדיפויות קלוקל והעדר הסתכלות אזורית – כדי להבין שהעדר תיקון שורף אותנו. תרתי משמע.