הישראליות מורכבת ממגוון של שבטים שונים, כדברי הנשיא ריבלין, המחפשים את החיים המשותפים. חיפוש זה כולל מטבעו את השאיפה לטוב המשותף לכולם אותו נגלה דרך הידברות וממנה הסכמה על חזון. אך לא כולם מחפשים את המשותף. יש מי ששואפים, בשם חזון כזה או אחר, לטהר את המרחב מכל מה שלא דומה להם. אלו אותם אנשים המדירים ערבים וחרדים ממחייה בערים משותפות. אותם אנשים שנמנעים מהעסקת מיעוטים. בשבוע האחרון הרימו מהם את הראש. הרב לווינגר וחבורת המגבים. הפעם הם תקפו נשים, בפעמים אחרות הם תוקפים להט"בים. לא פעם הם בוחרים לתקוף קבוצות דתיות שונות. למה? כי עבורם המרחב צריך להיות שמור לקבוצה אחת, עם תפיסת עולם אחת, עם צורת אמונה קיצונית מסוימת. כל השונה ממנה, כל השבטים האחרים, לא רק שמבחינתם אסור לשתף איתם פעולה, אלא יש להדיר, להגביל ולקוות שייעלמו מחיינו או שיכנעו. הקיצוניים הללו יכולים להיות חילוניים, דתיים, ערבים או חרדים. אנו עומדים מולם ונאבקים מול הקול הרם שהם משמיעים.
השבוע אישרה הכנסת בטרומית את חוק המואזין. יוזם החוק הוא ח"כ מוטי יוגב, איש השייך לקבוצה קיצונית. הקבוצה אליה שייך יוגב מערערת על הטוב המשותף המתון. הוא איש של שחור או לבן. המבנה הפוליטי הנוכחי של ישראל לא מתאים לדעתו והוא מנצל את חוסר ההסכמה על אופי החברה לטובת מהלך כוחני בו הוא וחבריו מנסים לעצב את ישראל לפי תפיסת עולמם. צריכים תזכורת לפעילותו בעבר קרא יוגב לעלות עם D-9 על בית המשפט העליון. הקליקה של יוגב מאמינה בסיפוח של יהודה ושומרון, בין אם בכוח ובין אם בחוק. לא פעם הוא מנסה עם חבריו להסדיר התיישבות לא חוקית, הנוגדת כל מנהל תקין ומסכנת את האתוס עליו הוקמה המדינה, רק כי הם מאמינים שצריך להיות אחרת. לעיתים הם מנסים להעביר חוק בעייתי מבחינה משפטית כדוגמת חוק ההסדרה, רק כדי שיוכלו לנגח את בית המשפט העליון כאשר זה יפסול אותו.
חוק המואזין אותו יזם, לכאורה עוסק בעוצמת הרמקולים המשמיעים קריאת מואזינים. למעשה הוא איתות חריף לציבור המוסלמי בישראל כי אין להם מקום במרחב אותו מדמיינים יוגב וחבריו. צריך להבהיר שיש מי שלא מרגישים בנוח עם הצעדים הכוחניים שלהם. ח"כ יהודה גליק, לא איש חילוני בשום צורה, שאני חלוק על דעותיו בצורה עמוקה, נמנע מלהצביע עם הקואליציה על חוק המואזין. בכנות רבה אמר גליק כי מדובר בהוספת נפט למדורת חוסר האמון בין הציבור המוסלמי ליהודי בישראל במטרה להרוויח קולות בקלפי. עבור גליק, כמו עבור רבים אחרים, החוק הוא לא עניין של טובת הציבור, אלא מהלך חד כיווני, כוחני, אלים, כלפי הציבור המוסלמי.
בקידום החוק הוציא עצמו יוגב מהכלל וכפר בעיקר. החיים במדינת ישראל מגיעים עם אחריות כפולה. פעם אחת אחד כלפי השני כאזרחים ופעם שניה אחריות של ישראל כלפי העולם. ישראל צריכה להיות חברת מופת. חברה בה בני שלושת הדתות גדולות מוצאים את הדרך הנכונה ביותר לחיות חיים משותפים ושלמים. עיניי כל העולם נשואות אלינו. האופן בו אנו מעצבים את היחסים בין בני הדתות השונות, הוא האופן בו העולם יתפוס את האפשרות של חיים משותפים. האופן בו אנו מתייחסים אחד לשני, שבט לשבט, ביומיום, צריך להיות באופן האחראי ביותר, תוך מקסימום הידברות וחיפוש אחר המשותף והדומה. כל זאת תוך התחשבות וכבוד. חוק המואזין הוא קריעה חסרת אחריות במרקם היחסים.
לצערנו בחודשים האחרונים, בשם אינטרסים פוליטייים צרים וקיצוניות, אנו רואים יותר מדי פעולות שפוגעות במרקם החיים. פעם בפרופיילינג על רקע גזעני ופעם בחקיקה מפלה על רקע דתי.
בתמונה: הרב של הקהילה המסורתית בבאר שבע עם הקאדי של רהט בשיחה על החיים המשותפים ודיאלוג בין דתי, באירוע של דרכנו לפני שנה
הרב של הקהילה המסורתית והקאדי של רהט בשיחה על החיים המשותפים באירוע של דרכנו בבאר שבע
