הייתי בכנסת השבוע, ונשאתי דברים במסגרת השדולה לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. כתבתי כמה דברים מראש, אבל בזמן אמת היה נראה לי שאולי עדיף לומר משהו אחר. זה קורה הרבה, אתה כותב משהו, וברגע האמת מחליט להיות ספונטני. אגב, תודה לח"כ חיליק בר על ארגון השדולה ביחד עם תנועת דרכנו.
הנה מה שאמרתי:
והנה מה שתכננתי לומר:
המציאות השתנתה. אנחנו מרגישים את זה בשטח. מילים שלא נאמרו בעבר, מופיעות שוב. בשבוע האחרון שמעתי שתיים מהן לא פעם. הראשונה שלום והשנייה אינתיפאדה. מקווים ומפחדים. מביטים חוששים מהעתיד לבוא וממשיכים לחלום. כל צד נערך בהתאם. הרוב המתון הישראלי מגדיר מחדש את תפיסת הביטחון שלו, מתאם עמדות. תהליך מרשים, מעורר השראה. מולו עומד המחנה הקיצוני שבנחישות מעוררת דאגה החל בשורה ארוכה של מהלכים. אתה יכול לראות את פעילי הימין הקיצוני מתארגנים בצמתים, מסמנים לעצמם את המאבק הבא. אתה רואה את המנהיגים שלהם נערכים לקמפיינים גדולים – תכנית ההכרעה, קידום הניצחון הישראלי. לא ידעתי שהפסדנו עד עכשיו. לא ידעתי שישראל מוכה על ידי אויביה ושהם העזו להרים ראש. פתאום צריך להכריע, פתאום צריך לנצח.
מול שני אלו עומדת ההנהגה הישראלית ומתבחבשת עם עצמה. יש ראש ממשלה בישראל. יש לו קואליציה, חזקה למדי. תהיה לו תמיכה חוץ קואליציונית למהלך מדיני אמיץ. אני מתקשה להאמין שמישהו מחברי הכנסת מהאופוזיציה יסנדל מהלך כזה. יש בקרב המתונים תכונה שאולי צריך להעריך ולזכור – ממלכתיות. המדינה, הבית הלאומי שלנו, חשוב יותר מכל. אם ראש הממשלה ילך למהלך מדיני, נפרגן ונתמוך. כי זה טוב לישראל, כי זה מה שהציונות דורשת מאיתנו.
ראש הממשלה צריך לעשות דבר אחד פשוט – להוביל. הוא יכול לומר לקיצונים בליכוד ובבית היהודי, חברים, תרגיעו. זה לא יקרה מה שאתם מתכננים. הוא יכול להכריז שיש כאן משחק חדש, שיש נשיא חדש, מזרח תיכון חדש, מורכב ואפל ושצריך לבחון את הכול מחדש. הוא יכול ליזום, לקרוא לוועדה אזורית. זה לא צעד דרמטי. הוא יכול להיות מנהיג כמו שמגיע לעם הזה.
תראו, אני לא מבין גדול בהסדר אזורי. אבל כמו כל דבר בחיים, הדברים נמדדים במבחן התוצאה. מה עשית בשביל ישראל ומה לא. ראש הממשלה עשה הרבה דברים בשביל ישראל, אבל קידום הסדר הוא עוד לא עשה. הוא דיבר, והיו מילים, מילים יפות. הוא אמר לשרי הליכוד שאי אפשר לדבר סיפוח, ושאין מנוס מפשרה. אוקיי, נראה טוב. אבל הוא גם הצליח לייצר מהומת אלוהים סביב הר הבית, לחסל את התיאום עם הפלסטינים, לייצר משבר אמון ולגרום לסדקים עם המדינות המתונות. בעיה.
כי באמת, אנחנו לא יכולים לשקר לעצמנו. המצב לא באמת פשוט. נדמה שניהול הסכסוך הוא ניסוי מטריד של מדינאים חיוורים, המתייחסים למציאות כניסוי בכימיה. תוהים ומחפשים כמה אנרגיה צריך להשקיע בשביל להביא את הכול לרתיחה ולקירור. זו תפיסה פופוליסטית שלא עובדת ולא תעבוד יותר במזרח התיכון של היום. משק כנפי ניהול סכסוך בישראל יכול להוביל למהומות עולם אצל בנות בריתנו. נדרש שינוי דיסקט והלוואי והממשלה תפנים זאת.
זה גורם לי לחשוב שאולי, ובאמת, אני רק אזרח ששם פתק בקלפי, שאולי יש אפשרות, קטנה, קטנה, קטנה, פיצית, שאולי הגיע הזמן שההנהגה תבחן מחדש את המציאות. אולי ראש הממשלה ושריו צריכים לעשות הפסקה, להסתגר באיזה חדר לשבוע, לשבת ביחד, ולחזור לעם ישראל עם תכנית מלאת תקווה שתמקסם את המציאות שלפנינו.
