כמה מחשבות על הבחירות האפשריות הבאות

אם הולכים לבחירות, וכנראה שהולכים לבחירות, אז הנה כמה דברים ששווה לחשוב עליהם. סליחה על ה-Rant, אחרי 7 שנים של מעורבות פוליטית ללא הפסקה, נמאס לי להחזיק את הראש מול המסך ביאוש.

א. למי להצביע?
אנחנו בתקופה של קריסת מערכות. העולם מתחמם וכוחות רבים עושים שימוש לרעה בטכנולוגיה כדי לשלוט דרך הסתה לטובת האינטרסים שלהם ולא של הכלל. בשורה התחתונה מול כל האתגרים – אנחנו צריכים ממשלה שיודעת לפשר, לתווך ולמצוא את הפתרון המוסכם, הסביר ביותר נוכח האתגרים. אגב, זו המהות של הפוליטיקה הישראלית. זה לא משחק סכום אפס אמריקאי. יהיה צריך לשים פתק למי שאתם חושבים שיכול יהיה להרכיב את הממשלה שתייצג כמה שיותר את הקבוצות השונות ותפשר בינן. ממשלה שלא יהיו בה חרדים, ערבים, דתיים וחילונים – היא עוד סקטוריאליזם מאוס. אני רוצה ראש ממשלה, ואיתו ממשלה, שבחרו בגלל האתגר במחבר. לא מהפה לחוץ, אלא באמת בחרו בזה.

ב. תקווה
הפוליטיקה של "בואו נחסל את היריב" חייבת להיפסק. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוד מערכה שנשענת על ההנחה שאם נדפוק קבוצה כזו או אחרת יהיה בסדר. הסיבוב האנטי-חרדי שהיה בבחירות האחרונות היה בדיחה מסויטת גרועה. כמו שהסיבוב האנטי-ערבי היה בדיחה מסויטת וגרועה. התקווה היחידה שיכולה להיות כאן, היא התקווה שטמונה במאבק למען הסכמה חדשה בין הקבוצות בחברה. אנחנו צריכים להסכים שאנחנו לוקחים את השלטון ממי שלא רוצה את זה, שוברים את הכללים הישנים, ואז הממשלה שתקום, תעשה הכול, אבל הכול, כדי לנסח מחדש את כללי המשחק. היום יש לנו ממשלה שעובדת בשביל מעט, שהחברים בה מגבים את המושחתים, שמוותרים על ציבורים שלמים בשביל מיעוט. אנחנו לא רוצים את זה.
מבחינתי, תקווה היא האפשרות המדומיינת שאנחנו רוצים בקיומה, אז בואו נדמיין אפשרות של הסכמה חדשה ובואו נעשה הכול כדי לדרוש מהפוליטיקאים שלנו את זה. יש מספיק פרגמטיזם במערכת שאפשר לעבוד איתו.

ג. חילונים, דתיים, חרדים וערבים – הקסם של הפוליטיקה הישראלית הוא בזה שבשורה התחתונה היא כופה שיתוף פעולה בין הקבוצות השונות. כל עוד החילונים יכלו לעשות בריתות אד-הוק עם קבוצה אחת, גג שתיים בלחץ, הם עשו ממשלה. פעם חילונים מימין ופעם חילונים משמאל הובילו, אבל הבריתות משנה תמיד היו עם דתיים וחרדים. אנחנו במצב פוליטי מהמם בו צריך להבין שצריך גם את החרדים וגם את הערבים וגם את הדתיים. מי שלא מבין את זה, לא מבין את המדינה הזו. זה נכון בפוליטיקה, כמו שזה נכון בכלכלה, כמו שזה נכון בחינוך.

ד. אחוזי הצבעה.
אלו יהיו בחירות שלישיות בתקופה קצרה מאוד. הצפי הוא לירידה באחוזי ההצבעה. גם בבחירות הקודמות היה צפי כזה והיה גוועאלד משוגע כנגד. אבל גוועאלד הוא לא פתרון. הפתרון הוא בעבודה שיטתית, מאורגנת, של לסמן בתים, לסמן תומכים ולשלוף אותם מהבית. עשינו את זה ב-2015. כשזה עובד, זה עובד פצצה. צריך לעשות את זה שוב. יש מתודולוגיה לזה, אפשר ללמוד את זה מהר ולשכפל. רק צריך אנשים מחויבים ומשאבים.

זהו. בואו נעשה משהו בלתי נשכח ונתקן את זה.

הבחירה הערכית

קראתי ב"הארץ" כי דינה דיין, המתמודדת לראשות מפלגת העבודה, שכרה את צוריאל "הערבים נוהרים" שרון. המאסטר מיינד של ההסתה של ביבי. הנה תזכורת עגומה:

<iframe width="560" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/Q2cUoglR1yk" frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

בכתבה היא מציינת שהוא לצידה ושזה התיקון שלו או מה שזה לא יהיה. לא איכפת לי שזה התיקון שלו. צוריאל שרון עשה את פיסת הטינופת הגדולה ביותר שהייתה כאן בתעמולה בשנים האחרונות. הערבים נוהרים היה ונשאר הסתה גזענית. ראש הממשלה התנצל עליה וצריך לכפר עוד הרבה יותר. זו לא ישראל, זה לא מי שאנחנו.

בכנות, אני חושב שאם אתה מתיימר להוביל ולהנהיג מחנה פוליטי, הדבר הראשון שאתה צריך לעשות זה לא לשכור את אותם אנשי קריאייטיב ויועצים שעשו הון ושם מלהשמיץ, לשקר ולהסית נגד המחנה שאתם מתיימרים להיות חלק ממנו. אל תשכור את האנשים שעשו הון מלעבוד נגד הערכים שאתה רוצה לייצג. זה עניין כל כך פשוט, זו מנהיגות ערכית אמיתית.

צריך להתחיל לומר בקול – אם אתם תומכים של מי ששכרו את האנשים הללו, אתם תומכים בזה שירקו לכם בפנים, שהסיתו נגד החברים שלכם, שהשמיצו את תפיסת העולם הערכית שלכם. אני קורא מכאן לכל הטוענים לכתר, די להיות נמושות תאבי כוח שמתים להיבחר ולא משנה מה. תגדלו עמוד שידרה ערכי, מוסרי ותפסיקו להסתמך על אנשים כאלו.

תרגום: On the Mindless Menace of Violence / R.F Kennedy

רוברט פ. קנדי, אח של, נרצח קצת אחרי שקיבל את מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. ישנם כמה וכמה סרטים המתעדים את יום הרצחו, חלקם טובים, חלקם לא. בכל מקרה מדובר באחת הטראומות של תקופת ההיפים והמאבקים החברתיים לזכויות אזרח בארצות הברית. קנדי היה לוחם גדול נגד המאפיה, בעד שוויון זכויות, ובכלל בחור די יסודי ורציני. הוא היה התובע הכללי הראשי (אמנם זה היה מינוי שאחיו שהיה נשיא עזר לקמבן, אבל הוא היה יותר ממוצלח בתפקיד הזה), ופוליטיקאי מוכשר מאוד. עוד קורבן של אלימות מטופשת. הנה תרגום של הנאום המפורסם ביותר שלו.

Continue reading