רוברט פ. קנדי, אח של, נרצח קצת אחרי שקיבל את מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. ישנם כמה וכמה סרטים המתעדים את יום הרצחו, חלקם טובים, חלקם לא. בכל מקרה מדובר באחת הטראומות של תקופת ההיפים והמאבקים החברתיים לזכויות אזרח בארצות הברית. קנדי היה לוחם גדול נגד המאפיה, בעד שוויון זכויות, ובכלל בחור די יסודי ורציני. הוא היה התובע הכללי הראשי (אמנם זה היה מינוי שאחיו שהיה נשיא עזר לקמבן, אבל הוא היה יותר ממוצלח בתפקיד הזה), ופוליטיקאי מוכשר מאוד. עוד קורבן של אלימות מטופשת. הנה תרגום של הנאום המפורסם ביותר שלו.

לפיט סיגר אלבום מעולה בשם American Industrial Ballads שיצא ב-1957. האלבום כולו הוא שירי פולק של פועלים, שירי מחאה וזעם, הוא נוגה לפרקים, מגייס ויפה. אחד השירים הטובים בו הוא זה שנכתב ב-1925 לערך עת מאבק כורי הפחם בוירג'יניה להעלאה בשכר וזכויות עבודה הוגנות. השיר יפה מאוד ואף דרש קצת עבודת מחקר סביב המאבק ותוצאותיו. בזכותו מותר לשבות בארצות הברית בצורה די חופשית ובעיקר לזכות להגנה מפני תקיפה, איומים ושאר רעות חולות הנלוות למאבקים חברתיים.