ראשית, אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון שלי שנותנים רוח גבית ליצירה שלי. זה לא מובן מאליו וסדרה כמו שומרי הגינה או הספר שלי – שני הקבועים – לא היו באים לעולם בלי התמיכה שלכם.

אחד ה-Passions הגדולים שלי בכתיבה הוא יצירת עולמות. תמיד אהבתי את זה. אני מצייר מפות להנאתי, לא בהצלחה יתרה, ובתור ילד אהבתי לדמיין מדינות, ממלכות, תרבויות והיסטוריות. בניית עולמות היא מיומנות מורכבת, הדורשת ממך דמיון רב של האפשרי. יש שאלות של הצד הטכני/פיסי של העולם – גיאולוגיה, גיאוגרפיה, מזג אוויר ועוד. ויש שאלות סוציולוגיות כמו התפתחות היסטורית, תרבויות, איך הצד הפיסי של העולם משפיע על אלו ועוד. קיימות שלל גישות לכתיבת עולמות. כל סופר ניגש לנושא מזווית אחרת. אני אנסה לסקור כמה גישות בפוסט הזה, ולפרט קצת על האופן בו אני ניגשתי לנושא בשתי היצירות האחרונות שלי – שני הקבועים ושומרי הגינה. ספר פנטזיה, וסדרה לילדים. כל אחת מהן דרשה הסתכלות אחרת, ואודה שהייתי צריך קצת הנחיה, לפחות בצד של סדרת הילדים.

אורסון סקוט קארד, הסופר של סדרת "המשחק של אנדר", נתן ארבעה כללים לבניית עולמות. הראשון – תבנה קהילה, אל תבנה עולם. הקורא שלנו עוקב אחר מספר דמויות מוגבל, הוא לא מסוגל לתפוס את המורכבות של עולם שלם. לא צריך להציג לו את כל העולם, את כל המדינות והאזורים, להתמקד באנשים וסביבם לבנות את שצריך. השני, לכל דמות יש היסטוריה, עבר שמגיע איתה. העבר הזה נוגע לעולם עצמו ודרכו לומדים על העולם והדברים המתרחשים בו. השלישי, זה בסדר להתחיל עם תיאור כללי, כמעט קריקטורי של הדמויות המתגוררות בעולם. לא צריך לצלול לסיפור הספציפי של כל דמות ודמות, אפשר להשתמש בשטחיות שלהם כדי להאיר את המורכבות של הדמויות שלך. הרביעי, תראה איך בונים עולמות בז'אנרים שונים. בין אם אלו יצירות כמו שוגון של קאלוול, כפי שהוא ממליץ או כל ספר אחר. אפשר ללמוד מכולם.
השיטה של קארד, ללכת מהקטן לגדול, אפקטיבית מאוד בכתיבה שלו. המשחק של אנדר, מספר את חייו של אנדר ויגין. מערכת היחסים שלו עם אחיו, השימוש שהם עושים באינטרנט, הדיווחים על המלחמה ובית הספר עצמו. דרך אלו אנו משליכים על החברה הצבאית, המלחמתית, שבה אנדר חי. אנחנו לומדים על האופי הטכנולוגי שלה. הגילוי של העולם, על מובנו הרחב, ממשיך מספר לספר, מסדרת ספרים לסדרת ספרים, ומי שקרה את מלחמות הפורמיקים, הספרים שיצאו בשנים האחרונות, מקבל כבר תמונת עולם רחבה מאוד, כי הוא חקר את שורת הסיפורים הפרטניים של דמויות אותן תיאר קארד.

נ.ק ג'מיסין, הסופרת עטורת השבחים והפרסים של סדרת "Broken Earth", שאני ממליץ בחום לקרוא אותה כי היא פשוט יצירת מופת מרגשת, מעבירה סדנת כתיבת עולמות במוסדות אקדמיים שונים. היא העלתה את המצגת בה היא מפרטת על מה שהיא מכנה "בניית עולמות משניים" (העולם הראשי הוא המציאות שלנו). הרצאה מרתקת ומקיפה מאוד שאני ממליץ בחום לקרוא אותה בגרסת המקור. ג'מיסין מבהירה שהגילוי של העולם צריך להיות איטי, ולרוב הקורא יגלה רק 10% ממנו. זה לא אומר שה-90% האחרים לא קיימים, הם לחלוטין שם, רק שהם מתחת לפני השטח.
עבורה בניית עולמות היא הדרך של מדע בדיוני ופנטזיה היא מה שמייצר את הייחוד של הז'אנר. כותבים רבים שוקעים לקלישאות ומוצאים את עצמם מייצרים עולמות בקונבנציות מוכרות – ימי ביניים, ויקינגים וכו'. דווקא שבירה של הקונבנציות הללו מייצרת מציאות זכירה יותר עבור הקוראים. זהו אינו תחליף לעלילה, דמויות, נראטיב וסגנון – אבל בהחלט צ'ופר משמעותי. ההטמעות בעולם (Immersion), היא פועל יוצא של סגנון. ברמה הגבוהה, שיחה בגוף ראשון המייצר קונטקסט לעולם, ברמות הנמוכות יותר התערבות של המספר ברמות שונות. איך להגיע לעולם עשיר ומשכנע לדברי ג'מיסין? מחקר, טיולים, איסוף חומרים. בקיצור, תעשו את העבודה.
הסיבה שג'מיסין דורשת מחקר מעמיק כל כך היא כי בשונה מקארד, היא מתחילה מגבוה. היא ממליצה לבחור את סוג כוכב הלכת בו מתקיים העולם, מה היבשות, מזג האוויר, הצמחים הקיימים בו. ג'מיסין צוללת לשאלות של גיאולוגיה – האם היבשות מתחברות, מה הייתה התנועה שלהן, מה זרמי המים שנוצרו בימים סביבם, איך פיזור מזג האוויר ביחס לגיאולוגיה הזו. בהתאם לאלו היא מעצבת את החברות החיות בעולם – האם אלו חברות חקלאיות, תלויות במסחר ימי או חברות מודרניות. איך התנאים הפיזיים של העולם השפיעו על פיזור האוכלוסייה וההתנהגות שלה. לאחר ההחלטות הללו היא צוללת לשאלות סוציולוגיות – מבנה חברתי, סוגי תרבויות, וכמובן – האם ישנם אלמנטים פנטסטיים או מדעיים (לא יותר משניים-שלושה), המשפיעים על העולם. אחרי שכל אלו הוגדרו אפשר לרדת לפרטים של התרבות עצמה – אמנות, תרבות, יחסים מגדריים, אלמנטים פרטניים שמשפיעים על תרבות כזו או אחרת ועוד.

שתי הגישות הללו מציגות לנו גישות שונות, מאוד. אני אודה שככותב אני מלהטט בין שתיהן לפי הצורך שלי. בכתיבה של "שני הקבועים" החלטתי מראש שהעלילה של הספר תתקיים בעולם שנראה ומתנהג בדיוק כמו שלנו, אולי כמה שנים אחורה, אבל בגדול העולם זהה. הדבר אפשר לי חופש רב ככותב. השינוי שאני יצרתי הוא השינוי הפנטסטי – שחרור הנשמות. האלמנט הזה דרש שינוי סוציולוגי עמוק בהשוואה לתרבות שלנו. החברה ב"שני הקבועים" מאורגנת סביב מעין בעלי מעמד שהיחס אליהם מורכב. היחס למשחררים והתפקיד החברתי שלהם הוא המנוע של העלילה, ודרך התיאור של הדמויות המרכזיות – המשחרר והנער שגדל אצלו – והיחס של הקהילה אליהם, אנחנו לומדים עליהם, על הקשיים שלהם ונשאבים לעולם.
לעומת זאת, כאשר ניגשתי לשומרי הגינה העתקתי את ההתנהגות של העולם האנושי לחברת חיות והתמקדתי בדמויות עצמן כמנוע עלילתי. עם זאת בשונה מספר, בסדרה לילדים אתה מייצר מוצר שמטרתו ללכת ולגדול ככל שיש ביקוש. מקובל שעונה היא בת 52 פרקים של 5 דקות, ובכדי להגביר את היכולת שלך לייצר עלילות שיכולות למלא היקף כזה, אתה צריך לבנות גם מנעד דמויות מספק וגם עולם שיש בו מספיק אזורי עבודה. לאורך העבודה על הסדרה שאלו אותי המנטורים המלווים את הכתיבה שאלות שדרשו ממני להתייחס דווקא לבניית הפיזית של העולם. הייתי צריך להרחיב את העלילה מ"הגינה" לשורה של מקומות נוספים כמו צמרות העצים (ממלכת הציפורים), השורשים (ממלכת החרקים), הבריכה (ממלכת יצורי המים), היער (המקום בו העיר והטבע נפגשים) ועוד. אזורים שונים שכל היצורים שבהם מקיימים מעין תרבות מותאמת לאזור עצמו. בדיעבד אני מניח שאם הייתי ניגש לשאלות העולם לפני הדמויות, אולי הינו נחסכות ממני שאלות שונות.

האם יש תשובה נכונה כאשר ניגשים לבניית עולמות? לא. כל כותב והסגנון שלו. אני ממליץ בחום שלא להירתע מהעניין. אני מתמקד בפנטזיה ומדע בדיוני בכתיבה שלי, אבל בניית עולמות נכונה גם לסוגות נוספות. הרומן הרומנטי מייצר עולמות עשירים מאוד עם יחסים סוחפים של הדמויות, ספרי מתח משכנעים הם כאלו שהעולם שבו הם יושבים משכנע ומשרת את המתח לא פחות מהעלילה עצמה. כתרגיל אני ממליץ להתחיל ממפה. תציירו מפה של העולם – זה לא חייב להיות יבשות וממלכות, אפשר להתחיל מלצייר כפר ולדמיין אותו. תשאלו את עצמכם באיזו תקופה הכפר הזה מתקיים. תשאלו מי גר בו – איפה השוחט, איפה הנפח, איפה ראש העיר ועוד. האם יש תפקידים חברתיים שלא חשבתם עליהם? איך כל אלו משרתים את העלילה ופוגשים את הגיבורים שלכם?
בהצלחה.