כששואלים אותי מה הספר האהוב עלי, התשובה האינסטינקטיבית שלי היא הקוסם מארץ ים. ספר שקראתי כל כך הרבה פעמים שהכריכה שלו נקרעה מרוב שימוש. הרבה לפני הארי פוטר סיפרה לה גוין על ילד עצוב שמגיע לבית ספר לקוסמים, נכשל בגלל חוסר שליטה עצמית ומשקיע את חייו הבוגרים בלתקן את עצמו דרך הכרה והשלמה עם הפגמים שבו. הקוסם הצעיר כבש אותי, וחזרתי לא פעם לעלילותיו. בכל גיל הבנתי קצת יותר על מה שלה גוין כתבה בספריה. הקוסם התמודד עם ההכרה בזה שאנחנו לא מושלמים, בריות מורכבות שחייהם נשלטים על ידי רגש ונסיבות. החיים הללו דורשים מאיתנו בחירות קשות וקשוחות, בארץ ים של לה גוין כולם צריכים לבחור, לפגוש את עצמם, ורק כך הם מצליחים לממש את עצמם.
לה גוין היא עילוי. הכתיבה שלה מבטאת רעיונות עמוקים, ובשבילי היא כל מה שפנטזיה ומדע בדיוני צריכים להיות. מסגרת סיפורית שחוקרת את הקיום שלנו, שואלת שאלות על החברה האנושית, האפשרויות שבפנינו והמציאות עצמה. כל ספר שלה מצליח לזרוק את המחשבה שלך לכיוונים אחרים וחדשים. האחריות ככותבת לא נעלמה ממנה. ב-2014 בטקס קבלת פרס מפעל חיים תקפה את תעשיית הספרים ששכחה שספרות היא אמנות. "לעיתים קרובות שינוי והתנגדות לכוח מתחילים קודם כל באמנות. לעיתים קרובות באמנות שלנו, אמנות המילים… התמורה היפה שלנו איננה רווחים אלא חירות", אמרה בנאום.
לה גוין חתרה לעולם בו יש כבוד לכולם, בו החופש מוענק לכל קבוצה ויחיד. היא לא חששה לעסוק בסוגיות מורכבות המבטאות זאת. כך למשל באחד העיבודים לקוסם מארץ ים השתמשו בשחקנים לבנים בלבד. הסופרת לא התבלבלה והוציאה מניפסט כועס בו הבהירה כי בספר אין כמעט דמויות לבנות וכי מדובר בבחירה שעושה חטא לחזונה המקורי.
שנה שעברה סיימתי לערוך את ספר הבכורה שלי, שבתקווה אוציא בשנה הקרובה. תוך כדי הכתיבה הבנתי כמה עמוק חילחלו הרעיונות שלה אל האמנות שאני מייצר. אני חייב לה תודה כנער שגדל על ספריה, כגבר שנזכר לא פעם בכתביה וכיוצר שהושפע מהסגנון והדמיון שלה. הכתיבה של לה גוין היא ללא ספק אחד המנועים שדחפו אותי להיות מספר הסיפורים שאני. אומרים שאנחנו עומדים על כתפי ענקים, עבורי היא טיטאן.
לאחרונה קראתי את הספר האחרון בסדרת ארץ ים שם כותבת אחת הדמויות את הדברים הבאים שהרגישו לי כאילו לה גוין מסכמת את חייה:
"אני חושבת", אמרה טנאהו בקולה הרך והמוזר, "שכאשר אמות, אוכל לנשוף את הנשימה שנתנה לי חיים. אוכל לתת חזרה לעולם את כל מה שלא עשיתי. כל מה שיכולתי להיות ולא הייתי. כל הבחירות שלא עשיתי כל הדברים שהפסדתי, בזבזתי ואיבדתי. אוכל לתת את כל אלו חזרה לעולם. בעבור החיים שלא נחייו עדיין. זו תהיה המתנה שלי חזרה לעולם שנתן לי את החיים שחייתי, את האהבה שאהבתי, את הנשימה שנשמתי".

אורסולה ק. לה-גוין הלכה לעולמה הלילה בגיל 88. היא כתבה עשרות ספרים, זכתה בשלל פרסים והותירה חותם אדיר על הספרות העולמית