נהייתי הורה לפני שנה. זו חוויה מדהימה שגרמה לי להסתכל על עצמי מחדש. מי אני בעצם, מה אני, איזה מין אדם אני. השאלות נגעו גם למודל הגבריות שאני מכיר. הבנתי שכל הציפיות ממך כגבר, כל המודלים שאתה נשען עליהם, מיושנים ולא רלוונטיים. השיר הזה הוא על זה.

אני לא מצליח לפרסם פוסטים אישיים. קבלו שירה במקום. היא מרמזת מספיק.

להליכה לשכול / נמרוד דוויק

צלצלו בפעמונים, קראו לכל,
שירו הלל למוות, כסו הגופות בחול.
לטפו ילדיכם והפרדו לשלום –
צלצלו בפעמונים, הלילה יסתיים הכול.

אין זה זמן עולץ ואין זה רגע אור,
על מי רחמים הלילה? את מי נעמיד בתור?
צלצלו בפעמונים ובלאט יגיע הקור.

ונתחבק. חיבוק עז ואלים.
ונפרד. והרי חיינו כבני אלים.
ונביט. בקרוב ינשרו העלים.
ונשתוק. בראש מורם נפרד ממלאכים.

צלצלו בהם בעוז, הענבל יכה וירעים,
צלצלו בהם ברוך, לכבוד אוהבים דומעים,
צלצלו ללא הרף, הבריחו את הרעים –
צלצלו, ודעו שאין תועלת, ברעשי בני אדם לאים.