על כתיבת פנטזיה לא מערבית

סיימתי לקרוא את טרילוגיית Winternight של קתרין ארדן. מניח שרובכם לא מכירים את השם, ארדן היא אחד השמות ה-Up and coming במצעדי מכירות הפנטזיה מזה מספר שנים, ולצערי הספרים שלה עדיין לא תורגמו לעברית. מה שמיוחד בכתיבה שלה הוא שהיא חלק מזרם שלא עושה שימוש בחומרי גלם קלאסיים, אלא מחפש השראה ממיתולוגיות אחרות. במקרה שלה, המיתולוגיה הסלאבית, המוכרת למי שמשפחתו מגיעה מחבר העמים היטב.

במוקד העלילה של סדרת Winternight, עומדת נערה כפרית במחוז ברוסיה של ימי הביניים. רוסיה של התקופה היא שורה של נסיכויות המנהלות קשרי גומלין וכפופות לנסיכות במוסקבה. הנצרות מנסה לטעת אחיזה באזורים הכפריים, ועולם האגדה הסלאבי מנהל מלחמת הישרדות מול הדת. גיבורת הסיפור מגלה את עולם האגדות, ומוצאת כי יש לה בו תפקיד מפתיע במיוחד. העלילה משלבת דמויות מיתיות כדומובוני, רוסלקות, צ’רטות ושאר מיני רוחות ושדים מהמיתולוגיה הסלאבית. זה בעצם ספר פנטזיה על דד מורוז וסינגורצ’קה, גיבורי הנובי גוד.

רוב הכתיבה הפנטסטית שאני קראתי בחיי נשענה על המיתולוגיות המערביות המרכזיות – היוונית, הנורדית או הבריטית. את עולמות הפנטזיה מאכלסים עלפים, דרקונים, הוביטים, גמדים, פיות וכן הלאה. זה לא מפתיע, שכן רוב מה שקראתי בחיי היה ספרות מערבית. מיצירות קלאסיות כשר הטבעות, ועד לספרות מודרנית יותר כמו ניל גיימן. לא פעם הרגשתי כי נוצרו מעין גבולות גזרה מחייבים במסגרתם רוב ספרות הפנטזיה מתקיימת והיא מכילה את אותן קונבנציות של קסם ואגדה. אבל גבולות נועדו שישברו אותם וישחקו איתם, כי אחרת איפה הכיף? הפעם הראשונה שקראתי פנטזיה שלא נשענה על עולמות התוכן המערביים הייתה בסדרת “רצון הנודד” של מרגרט וייס וטרייסי היקמן, מעין פנטזיה המבוססת על המיתולוגיה הערבית/איסלאמית, כמו שאמריקאים תופסים אותה – ג’ינים, בדווים מסתוריים וכו’.

בשנים האחרונות הולכת ועולה כתיבה פנטסטית המבוססת על מסורות חדשות. למשל, “ילדי הדם והעצם” של טומי אדמייה, הנשענת על סיפורי עם מערב אפריקאיים. בקינדל מחכה לי The Poppy War של R.F Kuang העוקב אחר אימפריה סינית אפלה. הנובלה The Terracotta Bride של זן צ’ו, היא אחת המיוחדות שקראתי בשנים האחרונות וגם היא שואבת השראה מהמיתוסים הסיניים. אגב, קתרין ארדן היא לא הכותבת היחידה שנשענת על מיתולוגיה סלאבית, אליה מצטרפת נעמי נוביק שזכתה בשלל פרסים על ספרה “עקורה”, וכעת הוציאה ספר חדש בשם “Spinning Silver”. בראיונות עם אותם סופרים הם מתארים איך בשנים הפורמטיביות של חייהם שמעו על אגדות ומעשיות הנוגעות לתרבות מהם הגיעו. אלו היוו את חומרי הגלם שלהם, והיו להשראה לכתיבה שלהם. זה מרענן, זה מרגש ועבורי כיוצר זה שב ומזכיר את האמת הפשוטה שאם אתה רוצה ליצור משהו אותנטי אה חייב להתחבר לחוויות אמיתיות בחייך, בין אם אלו חוויות רגשיות, ובין אם אלו אלמנטים של התרבות שאתה חלק ממנה.