לאחרונה אני מסתובב עם תחושת געגועיים לא ברורה לשני משחקים שמלווים אותי ויזואלית עד היום.
הראשון הוא LOOM, או האורגים. LOOM נחשב בעיניי לאחת הקלאסיקות הטובות ביותר במשחקי מחשב בשנות ה-90. המשחק היווה בעיני מופת מבחינת אופן המשחק, הסיפור שהוא העביר לקהל, העיצוב הגרפי והחוויה הכללית. בתחום של משחקי הרפתקאה הוא היה חריג. בתחום של משחקי חידות הוא היה חריג. עובדה שיותר מ-15 שנים אחרי ששיחקתי בו אני עדיין מתגעגע אליו ולקסם שהוא השרה עליי. אז מה זה LOOM? המשחק מתאר את סיפורו של חבר לגילדת האורגים, הרוצה להתאחד עם חבריו לגילדה שהפכו להם לאווזים ונעלמו. העלילה מתרחשת בעולם פנטסטסי בו כל אחת מהדמויות אותן פוגש השחקן שייכת לגילדה מקצועית אחרת. כשחקן אתה צריך לנדוד בעולם, לפתור חידות מוסיקליות שונות – זאת דרך נגינת רצף תווים נכון המפעיל קסם כזה או אחר – ולגלות מה קרה לחבריך. הדמות הראשית תמיד עוטה גלימה וכיסוי ראש, אין לדעת איך פניה נראים. המשחק הוא חוויה ויזואלית.
קירנדיה, הוא בעצם שם גורף לסדרה של שלושה משחקים בם The Legend Of Kyrandia. מדובר בעלילות העצובות למדי של ממלכה קסומה, בה ליצן החצר מלקולם חיסל את המלך והמלכה ותפס את השלטון. במשחק הראשון הגיבור הוא ברנדון, צאצא לבית המלוכה, המנסה להחזיר לעצמו את מקומו ולנקום את מות הוריו. המשחק השני עוסק בקוסמת בשם זאנטיה המנסה להציל את הממלכה מיד מהלכת (כמו שזה נשמע). בשלישי אתה משחק את מלקולם המנסה להשיב לעצמו את המוניטין שלו ולטהר את שמו מרצח בני המלוכה. בקיצור – עולם אפי שלם וצבעוני, עשיר בהומור ומלא בפנטזיה. היכולת של קירנדיה להציג עושר ויזואלי ותוכני מצד אחד, ומהצד השני להיות קווסט קלאסי וכיפי מאוד שלא לוקח את עצמו ברצינות, שאבו אותי לתוכם והאמת שלפעמים פשוט בא לי להוריד את המשחקים ולשחק בהם.
למה בעצם אני מתגעגע לשני המשחקים הללו? אולי כי במידה רבה הם מייצגים כתיבה משחקית שנדיר למצוא אותה. כתיבה ששמה דגש על תוכן וחוויה, על מסע של שחקן ועומק רגשי. הם היו משחקים טובים מבחינת הגרפיקה והממשק, וחכמים מספיק עם חידות פנימיות טובות שהעסיקו שחקן שעות. ההתפוגגות של עולם הקווסטים וההרפתקאה אי שם בסוף שנות ה-90, הותירו לדעתי חלל גדול. יש לאחרונה יותר ניסיונות לעשות משחקי הרפתקאה, כמו למשל Tellatale Games שעשו את סדרת בחזרה לעתיד במשחקים, ויוצרי משחקי הרפתקאות שמנסים לחזור ולייצר משחקים באופן עצמאי. אולי תור הזהב של משחקי המחשב עוד יגיע, בינתיים אני יכול להעיד רק על עצמי שהייתי שמח לעשות משחקים כאלו.
ספרו ושתפו בתגובות – אילו משחקי הרפתקאה אתם זוכרים ואוהבים?
