סיימתי לקרוא את טרילוגיית Winternight של קתרין ארדן. מניח שרובכם לא מכירים את השם, ארדן היא אחד השמות ה-Up and coming במצעדי מכירות הפנטזיה מזה מספר שנים, ולצערי הספרים שלה עדיין לא תורגמו לעברית. מה שמיוחד בכתיבה שלה הוא שהיא חלק מזרם שלא עושה שימוש בחומרי גלם קלאסיים, אלא מחפש השראה ממיתולוגיות אחרות. במקרה שלה, המיתולוגיה הסלאבית, המוכרת למי שמשפחתו מגיעה מחבר העמים היטב.
במוקד העלילה של סדרת Winternight, עומדת נערה כפרית במחוז ברוסיה של ימי הביניים. רוסיה של התקופה היא שורה של נסיכויות המנהלות קשרי גומלין וכפופות לנסיכות במוסקבה. הנצרות מנסה לטעת אחיזה באזורים הכפריים, ועולם האגדה הסלאבי מנהל מלחמת הישרדות מול הדת. גיבורת הסיפור מגלה את עולם האגדות, ומוצאת כי יש לה בו תפקיד מפתיע במיוחד. העלילה משלבת דמויות מיתיות כדומובוני, רוסלקות, צ'רטות ושאר מיני רוחות ושדים מהמיתולוגיה הסלאבית. זה בעצם ספר פנטזיה על דד מורוז וסינגורצ'קה, גיבורי הנובי גוד.
רוב הכתיבה הפנטסטית שאני קראתי בחיי נשענה על המיתולוגיות המערביות המרכזיות – היוונית, הנורדית או הבריטית. את עולמות הפנטזיה מאכלסים עלפים, דרקונים, הוביטים, גמדים, פיות וכן הלאה. זה לא מפתיע, שכן רוב מה שקראתי בחיי היה ספרות מערבית. מיצירות קלאסיות כשר הטבעות, ועד לספרות מודרנית יותר כמו ניל גיימן. לא פעם הרגשתי כי נוצרו מעין גבולות גזרה מחייבים במסגרתם רוב ספרות הפנטזיה מתקיימת והיא מכילה את אותן קונבנציות של קסם ואגדה. אבל גבולות נועדו שישברו אותם וישחקו איתם, כי אחרת איפה הכיף? הפעם הראשונה שקראתי פנטזיה שלא נשענה על עולמות התוכן המערביים הייתה בסדרת "רצון הנודד" של מרגרט וייס וטרייסי היקמן, מעין פנטזיה המבוססת על המיתולוגיה הערבית/איסלאמית, כמו שאמריקאים תופסים אותה – ג'ינים, בדווים מסתוריים וכו'.
בשנים האחרונות הולכת ועולה כתיבה פנטסטית המבוססת על מסורות חדשות. למשל, "ילדי הדם והעצם" של טומי אדמייה, הנשענת על סיפורי עם מערב אפריקאיים. בקינדל מחכה לי The Poppy War של R.F Kuang העוקב אחר אימפריה סינית אפלה. הנובלה The Terracotta Bride של זן צ'ו, היא אחת המיוחדות שקראתי בשנים האחרונות וגם היא שואבת השראה מהמיתוסים הסיניים. אגב, קתרין ארדן היא לא הכותבת היחידה שנשענת על מיתולוגיה סלאבית, אליה מצטרפת נעמי נוביק שזכתה בשלל פרסים על ספרה "עקורה", וכעת הוציאה ספר חדש בשם "Spinning Silver". בראיונות עם אותם סופרים הם מתארים איך בשנים הפורמטיביות של חייהם שמעו על אגדות ומעשיות הנוגעות לתרבות מהם הגיעו. אלו היוו את חומרי הגלם שלהם, והיו להשראה לכתיבה שלהם. זה מרענן, זה מרגש ועבורי כיוצר זה שב ומזכיר את האמת הפשוטה שאם אתה רוצה ליצור משהו אותנטי אה חייב להתחבר לחוויות אמיתיות בחייך, בין אם אלו חוויות רגשיות, ובין אם אלו אלמנטים של התרבות שאתה חלק ממנה.
לפני כשבוע וחצי הגשתי לחממת פיתוח תוכן רעיון לספר ילדים העוקב אחר ילד ההולך לאיבוד בפרדס, ומוצא את עצמו בעולם אגדה. את עולם האגדה תכננתי לעצב על בסיס עולם המיתולוגיה היהודי – צדיקים, שדים, מזיקים, תורת סוד, לילית, וכן הלאה. לצערי מבין מאות פונים לא התקבלתי. קורה. לא הדחייה הראשונה ולא האחרונה שקיבלתי בעולם הספרות. מה שכן, עצם ההגשה הזכירה לי את כמה אני נלהב תמיד לעסוק בעולמות תוכן יהודים, ואיך הדמיון שלי ניצת מכך.
בשנים האחרונות פיתחתי מספר יצירות הנשענות על עולם התרבות היהודי. כיהודי-ישראלי חקרתי, לעיתים לבדי ולעיתים עם שותפים ליצירה, את המורשת כדי לשאוב רעיונות. כתיבה טובה נשענת על ידע רחב. עושר תרבותי מאפשר לך להטעין את היצירה שלך בפרשנויות מוצלחות חדשות. אלו מהדהדות לקוראים את מה שהם מכירים, ועוזרות לחבר אותם באופן מידי לרעיונות בהם אתה עוסק. אישית אגב, אני לא פעם מזהה אצלי באופן מודע וגם לא מודע השפעות ממיתולוגיות שונות בכתיבה שלי. ב-"שני הקבועים" למשל קיימת התייחסות ישירה לאורופאוס בשאול, האגדה היוונית המספרת על הצעיר שיורד לשאול להשיב לו את אשתו ונכשל. ג'וזף קמפבל כתב שאנחנו חיים בתקופה בה אנו יוצרים על שרידי מיתולוגיות שנופצו על ידי עידן המדע. בשיחה עם חבר אמרתי לו שאני חושב שאנחנו מרכיבים תמונת דמיון מיתית חדשה לתקופה מכל השרידים הללו ומתישהו היא תראה אחידה ולא נדע שהיא נשענת על שברים.
כחלק מהמחקר התרבותי שלי והחיפוש אחרי השראות, קראתי שוב ושוב בספרים כמו "ספר הדמיונות של היהודים", "האנציקלופדיה למיתוס יהודי" ובדקתי בלוגים שונים בנושא. בכל קריאה אני נלהב לגלות כמה עושר פנטסטי קיים בטקסטים של היהדות. חומרי גלם נהדרים למשחק, לעיבוד ליצירות חדשות. אנחנו שוכחים לעיתים שהרקע ההיסטורי-תרבותי שלנו כה עשיר ומגוון, ואם רק נגרד קצת את השכבות העליונות שלו, נגלה אוצר של אגדות וסיפורים שכל כולו השראה. המשחק "תיקון" אותו הכנתי במסגרת הסטודיו שלי, בעבור תכנית "אופקים" של אוניברסיטת תל אביב, הוא דוגמא למה אפשר לעשות כשמוצאים חומרים טובים. במסגרת המשחק יצרנו בסטודיו מעין עולם פנטסטי של מסורת יהודית בו מתערבבים סיפורי התנ"ך של נוח ומשה רבנו, עם יהדות תימן, השטעטל ובית שני. המשחק עוקב אחר מסעו של ילד בין עולמות אלו המנסה לעזור לחמור לבן קסום.
במגירה שוכבת לי יצירה בשם "צדיק כתמר יפרח", עולם תוכן שנשען על רעיון שהיה לי בגיל 18 ופיתחתי לפני כמה שנים. הוא מתאר מציאות בת ימינו בה מתקיים מאבק היסטורי ארוך שנים וסמוי מעין בין כוחות השיקוץ לבני ישראל. העלילה עוקבת אחר בחורה צעירה בשם תמר יפרח המשרתת ביחידה סודית הרתומה כל כולה למאבק. כתבתי כבר חלקים נכבדים מהבייבל, אפילו כתבתי את הקומיקס המהווה פרולוג לעלילה וגם פרקים ראשונים בספר לנוער שאמור להיות חלק מסדרת ספרים המתארת את העלילה. גם התקבלתי עם הקונספט לחממה בבלגיה לפיתוח מיזמי טרנס-מדיה, אבל לא הלכתי על זה כי לא רציתי לעזוב את המשפחה והעסק לכמה חודשים.
אתם יכולים ליהנות כאן מהצצה לקונספטים שונים שהכנתי עם אופיר שריף לקומיקס וגם הצצה לקונספט למשחק המחשב שהכנתי עם נועם סהר-ממן.
אני מאמין שמתישהו אני אחזור ליצירות אלו ואשתמש בהן כבסיס.
