שנה החדשה נפתחה, וזה זמן טוב לעדכן על כמה התפתחויות נעימות. 

הראשונה היא שאני ממשיך למחזור השלישי של תכנית Sphearadic Stories Initiative של ספריית פיג'מה. מזכיר שבמסגרת התכנית כתבתי שנה שעברה גם ספר נוער (התחיל עריכה) וגם ספר ילדים. אני כותב בימים אלו עוד שני ספרי ילדים, אחד יעסוק באולימפיאדה והשני בג'ינג'יות. הם יותר מוצלחים מהתיאור הזה. התכנית מחפשת ליצור סיפורים השואבים השראה ממסורת יהדות ספרד והמזרח. זו תכנית נהדרת שיצרה לי מעגל סופרי ילדים אהוב במיוחד. בנוסף, היא לימדה אותי המון על כתיבה ופנייה לשוק האמריקאי. היא כוללת מפגשים חודשיים בשום, ריטריט כתיבה, ואני בשאיפה להשלים במסגרתה 3-4 ספרי ילדים.

ההתפתחות השניה היא שהתקבלתי לתכנית קו 2 של הליקון. היא מיועדת למשוררים עם ניסיון ובמסגרתה עובדים בה על עריכה עצמית ודיוק הכתיבה. המנחים הם אלי אליהו ואגי משעול. זו זכות גדולה מאוד שהתקבלתי אליה למרות שאני לא בוגר של תכנית השירה של הליקון, ועוד יותר לקבל הנחיה של המשוררים הללו. התכנית מתקיימת במקביל לעבודת העריכה על ספר השירה שיעל קידר ואני יצאנו איתה לדרך.

ולסיום, חיפשתי שיר לשנה החדשה. אלה וילר וילוקס הייתה משוררת פופולארית מאוד בסוף המאה ה-19. נתקלתי בשיר הזה במסגרת מחזור שירים לשנה החדשה. חשבתי שיהיה נחמד לתרגם אותו. המקור מרגיש פשטני בקריאה ראשונה, אבל יש בו חריזה חכמה, משקל טוב ומטאפורות יפות. החלטתי לתרגם אותו ובמקומות מסוימים לקחתי חופש יצירתי שקושר אותו יותר לכאן ועכשיו. התרגום כאן למטה.

אשמח למחשבות,

דוויק

הַשָּׁנָה / אֵלָה וִילֶר וִילְקוֹס

(תורגם על ידי נמרוד דוויק)

מָה נַחֲרֹז עֲבוּר מוֹלַד הַשָּׁנָה,

שֶׁאַלְפֵי פְּעָמִים לֹא חָזַר וְנִשְׁנָה?

שָׁנָה חֲדָשָׁה בָּאָה, וְשָׁנָה בֶּעָבָר נִטַּעַתְּ,

וַאֲנִי יוֹדֵעַ לַחֲלֹם, וְאַתְּ חוֹלֶמֶת לָדַעַת.

שֶׁנָּקוּם עִם שַׁחַר צוֹחֲקִים,

שֶׁנִּשְׁכַּב בַּלַּיִל דּוֹמְעִים.

שֶׁנְּחַבֵּק אֶת הָעוֹלָם עַד כְּאֵב,

שֶׁנְּקַלֵּל וּנְיַחֵל לְהַגֵּר.

אָנוּ חַיִּים, אוֹהֲבִים, מְבַקְּשִׁים, מִתְחַתְּנִים,

עוֹטְפִים עַצְמֵנוּ בְּגַאֲוָה וְאֶת הַמֵּתִים בְּתַכְרִיכִים.

שֶׁנִּצְחַק וְנִבְכֶּה, שֶׁנְּקַוֶּה וְנַחְשֹׁשׁ,

זֶה הָעֹל שֶׁעָלֵינוּ הַשָּׁנָה לַחֲבֹשׁ.

המקור:

The Year / Ella Wheeler Wilcox

What can be said in New Year rhymes,
That’s not been said a thousand times? 

The new years come, the old years go,

We know we dream, we dream we know.

We rise up laughing with the light,

We lie down weeping with the night. 

We hug the world until it stings,

We curse it then and sigh for wings. 

We live, we love, we woo, we wed,

We wreathe our prides, we sheet our dead.

We laugh, we weep, we hope, we fear,

And that’s the burden of a year.