קוראים ועוקבים יקרים זה אולי מסוג העדכונים שכל סופר רוצה לכתוב. לאחר שנה בדיוק של כתיבה, סיימתי את כתב היד של הספר השני שלי "רות המכשפה". הספר עוקב אחר ילדה בת 11 בשנה שלפני בת המצווה שלה, בה היא מגלה שהיא מכשפה. העלילה מתרחשת בטבריה העות'מאנית של המאה ה-19. הקהילה היהודית מלקקת את פצעי רעידת האדמה הגדולה שפקדה את העיר. בין בישולים וליקוט עשבים, רות מגלה מה זה להיות מכשפה.הז'אנר של הספר הוא פנטזיה, Cozy Fantasy ליתר דיוק. לגילאי חטיבות ביניים ומעלה. כתבתי אותו במסגרת החברות שלי בתכנית של ספריית פיג'מה, Sephardic Stories Initiative, שזה ללא ספק מעגל הכתיבה המדרבן ביותר שהייתי בו.מה עכשיו אתם שואלים? מתי הספר יצא? יקח זמן.בשונה מספרי הקודם, או ספר השירה המתהווה, זהו ספר שאני מעוניין להוציא דרך הוצאה לאור מסודרת. התכנית של ספריית פיג'מה נותנת לי הזדמנות יוצאת דופן למצוא מו"ל אמריקאי, וזה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות. אני צריך עוד לערוך את הספר, מספר פעמים, לתרגם אותו, ושוב לערוך אותו, רק באנגלית. אני אמשיך לכתוב תוך כדי, לא לדאוג. יש לי עוד ספרים בצד להמשיך, ועוד רעיונות. אעדכן בקרוב,תודה על התמיכה. לא תאמינו כמה כוחות…
בין כל המאורעות הלאומיים והחגים הרגיש לי תלוש לפרסם דברים על ספר השירה המתהווה.בינתיים העליתי את "מה קרה לתל אביב של ימי הזוהר" ליוטיוב. בקרוב יעלו שם עוד קטעי וידאו נוספים.את האנימציה הכנתי עם AI, תוכנת MidJourney. הפרה סייל/מימון המונים לספר ממשיך אף הוא. מי שלא תומך בפטריאון, יותר ממוזמן להצטרף שם.https://dweck.co.il/product/crowdfunding-book https://www.youtube.com/watch?v=z7LWVGb-un4&feature=youtu.be
כתבתי את השתיל מתישהו בשנתיים האחרונות. אני יכול לומר עליו הרבה, על איפה שהוא פוגש אותי. זה השיר הראשון שהפך לביצוע באלבום. ישבתי באחת בלילה בחדר ועבדתי עליו, עשיתי טסטים על המוסיקה עם סונו, לראות איך זה מרגיש. הבת זוג שלי נכנסה לחדר ואמרה לי שיש קטע. לא תגובה טריוויאלית ממנה. המשכתי לעבד אותו עד שהייתי מרוצה. ידעתי שאני רוצה שנועה פארן, חברתי ללהקה וחברת ילדות אהובה, תקליט את השיר הזה. באולפן אמרתי לה שאני מדמיין את זה נקי מאוד, כמעט טקס זיכרון. היא הבינה אותי מהר, גדלנו על הטקסים הללו. במקום מסוים הם היו אירוע שיא לסולנים, למי שחיפשו להבין בימוי והעמדה. קצת עצוב שהשיעורים הראשונים בהופעה הם טקסי זיכרון. לפעמים אני חושב על חברים פוסט-טראומטים שהתאבדו, לפעמים אני חושב על ההורים השכולים. עבורי השיר הזה הוא תחינה עדינה, אנא, מה עוד נשאר לנו אלא רק לקוות שהילדים יהיו בסדר - והנה מלחמה, וגם זה נלקח. ועוד מילה. אבא שלי היה קורא לנו שתילי זיתים. והנה שיר על שתיל. לפעמים אני חושב על מה הוא היה אומר על המלחמה. אין לי מושג.השיר יופיע בספר השירים שאני עובד עליו.לביצוע: https://www.youtube.com/watch?v=qGl6nF8DSIo השתיל /…