בלוג

לפני מספר שבועות נשלח מייל מספריית פיג'מה לסופרים. האולימפיאדה מתקרבת ומי שיש לו ספרים בנושא מוזמן לשלוח לבחינה שלהם. אתם מבינים לאיפה זה הולך.לא מתבייש ואפילו גאה בזה שהספורט האולימפי החביב עלי מזה יותר מעשור הוא התעמלות אמנותית. זה התחיל בתור בדיחה, הלכתי עם אורית פניני, חברתי הצלמת, לאחת התחרויות הבינלאומיות שהיו בחולון כי למה לא. נפלתי. מעבר לסטייל, הגלאם, המוזיקה והתנועה - מדובר בענף ספורט מטורף ברמת הקושי והדיוק שלו. הלכתי לעוד כמה תחרויות, ראיתי את אלופות ישראל עוד בשלבים מוקדמים. כשלינוי אשרם זכתה דמעתי מול המסך.קראתי את הקול הקורא, אמרתי - הכול קורא, והתיישבתי לכתוב ספר ילדים בנושא. לא פחות מארבע גרסאות שונות עברו עד שמצאתי את הגרסה המתאימה ביותר לטעמי. לא מעט עריכה, עצות טובות מחברים שקראו. השבוע הגשתי את הספר ילדים, שזכה לשם "Jump, Oof, Try Again". העלילה בקצרה, ילדה בגיל גן היא קלוץ מוחלט ומוצאת השראה בצפייה בלינוי אשרם בתרגיל האולימפי. נצנצים, סרטים והרבה רוח ספורטיבית.מאוד נהניתי לכתוב אותו. ממש אבל. במידה והספר לא יתקבל, אני מניח שאנסה לפרסם בכל מקרה. בכל זאת, יש אולימפיאדה השנה והיא אירוע חינוכי ומרגש אמשיך לעדכן בקרוב,נמרוד

מצאתי את עצמי השבוע בבית של אגי משעול. לקח לי רגע לעכל את האירוע. אגי משעול היא אחת הגדולות בעולם השירה. אמרתי לחבר השבוע שלדעתי היא בפנתיאון הכותבות המעולות והחשובות של ישראל. המפגש התקיים במסגרת תכנית קו 2 של הליקון שירה, אליה התקבלתי לא מזמן והתחלתי. אחת לשבועיים אנחנו נפגשים, לומדים שירה וממשבים זה את זו. קודם כל אני כותב הרבה יותר בגלל זה, שנית זה אירוע מקצועי מאוד ואני מרגיש שהוא משפר אותי ככותב. הדגש בתכנית, המיועדת לכותבים מנוסים הוא על העריכה העצמית. זה יכול להיות מבלבל, אבל זה בהחלט מלמד.בכל מקרה יש לנו שתי סדנאות עם אגי משעול, זו הייתה הראשונה. הפעם לא מושבו שיריי על ידיה, אבל לראות אותה מתייחסת בכבוד לשירים של אחרים, בוחנת, מדברת - בהחלט מרתק, מלמד ומחכים. לקחתי מזה לא מעט, ובאמת מרגיש שהתקדמתי. מה גם שאפיתי עוגת קינמון והל שקצרה מחמאות, וחברים, עם כל הכבוד למילה הכתובה, בפחמימה ננצח.

אני לא מאמין שאני כותב את זה, אבל אחרי שנה וחודש של עבודה, גמרתי את כתב היד (כולל שתי עריכות שלי), של הספר החדש שלי, "רות המכשפה". תחושת הישג מטורפת. בהמשך הפוסט יש הזמנה מיוחדת לכם להיות קוראי בטא שלי.אני אעשה פוסט נפרד על הדרך לספר והרעיון , אבל קודם כל קצת על הספר:בטבריה העות'מאנית של המאה ה-19, בקהילה היהודית, גרה ילדה בשם רות ניניו. בתחילת שנתה ה-11 מגלה רות שהיא מכשפה, וחייה משתנים. בין בישולים, חברות מפתיעה עם המרפאה הזקנה, עשבונאות ורפואה עממית, רות מגלה משהו על עצמה, על משפחה, ואיך לצד זה שאת משתנה, העולם משתנה גם כן, ולא תמיד לטובה.הספר יושב בז'אנר ה-Cozy Fantasy, במילים אחרות - פנטזיה המעוגנת בסביבות קהילתיות, בהן האיומים מוגבלים. פחות שדים שרוצים להשמיד את האנושות, יותר משבר בתוך חיי הקהילה, לצד קסם נעים. אלו ספרים שמייצרים אווירה, מספרים סיפור אנושי, קטן יותר. דוגמא נהדרת היא הספר Lattes & Legends, שיצא לפני מספר שנים, וסיפר את סיפורו של בית קפה שנפתח בעיר פנטסטית על ידי אורקית שפרשה מחיי הרפתקאות. ספר מתוק מאוד שכולו אהבה לסינבונים וקפה.רות המכשפה נמצא עמוק בז'אנר. הוא משלב תיאורים של חיי…