הלקח ששד הבית לימד אותי
הסיפור הבא נכתב במסגרת סדנת כתיבת מעשיות. את ההשראה עליו לקחתי מהדמות של הדומובוי, שדון בית במיתולוגיה הרוסית. הוא היה אמור להתפרסם ב"פרויקט הסיפור הקצר", אבל לצערי זה לא קרה. לא נורא.
הסיפור העצוב של הרוח
הסיפור העצוב של הרוח, סיפור קצר. "הוא הגיע אלי בתנועת העשבים, ברחש העדין של העלים, עדין ונעים ומזמין. הוא נמשך עם האבק שהתרומם מעל העיר ונח בעדינות, לעיתים אורח לא רצוי, אבל תמיד נוכח. נלחש בשקט ברשרוש העדין של הענפים, במכות העיקשות עדינות על החלון של הענף שלא נגזם בזמן. הוא היה העלים היבשים המתפזרים לכל עבר. הוא החזיק את הנץ בשמיים, ופיזר את פרחי הסיגלון לכל עבר"
חזרה לכתיבה!
ובכן, כמו שאומרת הכותרת, חזרתי לכתוב. עשרת החודשים האחרונים היו הקדחתניים ביותר שהיו לי בחיי המקצועיים. הייתי מעורב עמוקות בבחירות הקודמות, ניהלתי בהן קמפיין גדול של עידוד הצבעה (GOTV). לחברה שלי הייתה צמיחה משמעותית ואנחנו עובדים על כמה מוצרים חדשים עבור ViacomCBS, כמו גם עבור לקוחות שונים. אבל יותר מכל הפכתי לאבא. בעוד שלרוב העבודה מעולם לא השפיעה על האנרגיה היצירתית שלי, החודשים הראשונים של חיי כהורה השפיעו. הייתי שקוע בצפייה בבת שלי גדלה, הסתגלתי לשינוי. זה היה, ועדיין, ללא ספק הדבר הכי מספק שעשיתי בחיי. ובכל זאת, הייתה חרדה מתמדת - כתוב, צור, שחרר את הדמיון שלך אל העולם. למען האמת, הופתעתי מהאשמה הפרוטסטנטית שאפפה אותי. אני סופר, אני בונה עולמות, זה מה שאני עושה. בעוד שהעסק שלי מתעל את האנרגיות, זה לא אותו דבר ביצירה. לאט לאט אספתי רעיונות, גיבשתי מחשבות והתארגנתי לחריש העמוק בשדות היצירה. מה שסימן עבורי את רגע החזרה לעיסוק בכתיבה, היה החזרה לקריאת ספרים. קריאה בשבילי היא כמו האבקה. היא מזינה רעיונות חדשים, וגורמת לי לחשוב. מצאתי את עצמי קורא שני ספרים של יומני Murderbot, מאת מרתה וולס (אני ממליץ בחום. מדע בדיוני מהנה עם שאלות…